"אתה יכול לשבת בכיסא שלי. זה בסדר, באמת. אל תפחד, לא אפגע
בך. אז אל תרעד."
האישה הניחה ידה על כתפו של נער צעיר בחיקוי מוצלח לתנועה
אימהית אך הנער נרעד מעט. היא הטתה את ראשה בתמיהה  ושערה החלק
והשחור, שנאסף בסיכה מאחורי ראשה, קפץ מעט.
לא אפגע בו בינתיים, לפחות עד שאגלה..., הרהרה.
"להביא לך משהו חם לשתות? נראה שאתה לא חש בטוב." הציעה, אך
הנער המשיך לשתוק, בוהה במגפיו.
מגפיים מעט נשיות מידי עבור נער בתרבות זו, הרהרה האישה, מביטה
במגפיו גם כן. היא הסירה את ידה בעלת העור הלבן, השקוף כמעט,
מכתפו.
"ובכן, מה קרה? ספר לי, מה הם עשו לך?" המשיכה לנסות לדובב את
הנער. היא כמובן ניחשה מה קרה. היא הייתה אחת מאותם ה"הם"
בעבר, עד שמאסה בכך. יש שיטות טובות יותר להתקיים.
מאחר והנער המשיך לשתוק, היא החליטה לפעול.  האישה ניגשה אל
הכירה שעמדה בפינת החדר ומזגה לכוס שבורת ידית תה מקומקום
המתכת הישן והמקומט שעמד שם.
צחוק נמוך נשמע. "הם שברו את הצוואר שלה, ושתו את דמה" אמר
הקול הנמוך, בנימה משועשעת, וצחק.
האישה התעלמה מכך, והניחה את הקומקום על הכירה. היא ניגשה אל
הנער והושיטה לו את התה. הוא לקח את הכוס במהירות, ומעט נשפך
על הרצפה.
"סליחה" מלמל הנער בשקט ואחז בכוס בכוח. האישה זרקה על הרצפה
סמרטוט והסתובבה לעבר מקור הקול.
"ווינטר," אמרה האישה בנימה מאיימת מעט, אך משועשעת בעיקר
"תפסיק, אתה מפחיד אותו!"
השלג הועף עם הרוח מעבר לחלון. גבר הופיע מבין הצללים, מחייך
אל האישה.
"לא התבדחתי" אמר ווינטר, והמשיך בקול נמוך "הם מופיעים בעיקר
בחורף, אתה יודע, עושים לכל אחד את הדבר שממנו הוא מפחד ביותר"
אמר, אל הנער בעיקר. נראה שהוא השתעשע בו. האישה הביטה בגבר
בחומרה, והחזירה את מבטה אל הנער. הוא לגם מהתה, אך ידיו כה
היו מהודקות סביב הכוס, עד שקצות הצבעותיו הלבינו. היא ניגשה
אל הגבר, והניחה את ידה בקלילות על כתפו.
"כפי שאתה עושה, כפי שאני" לחשה אליו.
"כמובן, סנואו, כמובן" ענה בחיבה לא מוסתרת ונגע בלחיה
בעדינות. הנער שעד כה התאפק בגבורה, והסתפק בלהזיל דמעות על
הסמרטוט שהניחה סנואו במקום בו נשפך התה, החל לבכות.
"מי שהם הרגו..." היא החלה לשאול "זו הייתה אחותו, אימו?"
"לאו דווקא." ענה ווינטר, ומשך אליו שרפרף, עליו התיישב. "זו
הייתה רק הפרה שלו" סנואו זקפה גבה, ווינטר משך אותה לשבת
בחיקו והמשיך "הוא ממש שנא את הפרה הזו".
"אם כך, מה הם עשו לו?" שאלה בשקט והניחה את ידה על צאוורו של
הגבר שהיה אף הוא בעל עור לבן, שקוף כמעט. "לא הצלחתי לגרום לו
לספר".
ווינטר חיבק את סנואו. "אין לי שמץ של מושג. אני סתם עברתי
בסביבה." ענה לה בקלילות וליטף את לחיה בידו. היא חייכה אליו.
"כרגיל, לא כן?" שאלה. הוא משך בכתפיו.
האישה נחלצה מחיבוקו בעדינות וניגשה על הנער.
"תרצה לספר לי בכל זאת מה קרה?" שאלה והושיטה לנער המתייפח
בשקט ממחטה. "מה הם עשו לך?" שאלה ברוך. הגבר ניגש והניח את
ידיו על כתפיה. היא ידעה שכאבו של הנער יהיה העונג שלה. אם כי,
כמובן, יש לה גם הנאות אחרות, הרהרה, והעיפה מבט אל עבר אחת
מידיו של הגבר שנחה על כתפה.
"הם..." גמגם הנער "הם ש...ש...שבררו  את... את... ה..."
"את מה?" שאל הגבר חרש, מביט בנער בריכוז. האישה צמצמה את
עיניה.
"את הצי...ציפורן שלי!" יבב הנער והראה להם את ידו הימנית,
שהסתיימה בציפורניים ארוכות מטופחות להפליא, אחת מהן שבורה.