היא תישאר לנצח,
תרחף מעל לתהום החשכה העמוקה
המחרידה,
המכאיבה
ולא תדע מה זה להיות למטה יותר.

והלוואי שכך יהיה,
שתדע עצב אך לא תיכנע לכאב,
שתדע אהבה אך לא תיכנע לייאוש,
כי הרי היא כולה אושר
ולעד מורשתה תישאר...

מעל ראשינו היא תנדוד,
תשמח לבב אנוש
אך לא תנטוש את ההכאבה
כי היא זו שגורמת לאהבה להכאיב.
זו שגורמת לי לכעוס,
זו שאהבה אותי עד לייסורים.

הלכה, לבלי חזור.
אך מורשתה לעד תישאר,
בליבי חקוקה במילים:
"היי חזקה, ילדתי"
ואני אזכר,
ואשבר לרסיסים.