עלים שנפלו בשלהי השלכת
מכסים את הקרקע בשמיכה צהובה.
הזמן נעצר, נעמד הוא מלכת
מתבונן הקרן שמש המפזרת את חומה.

גשם חמים של אביב יורד באמצע היום
משחק בשערי ומרטיב את פניי.
ורוח נושבת סביב עץ ערום,
עוברת דרכי ולוקחת חיי.

נשמתי נעתקה בראותה את היופי
שהטבע הציג לי ביום בו הוא מת.
בנוף המושלם ההוא, אין בו כלל דופי,
אך היום הוא אינו, העולם הטעוות.

האדמה התייבשה, וגשמים אין בקיץ
העץ לא פרח, כי מעולם לא נבל.
והרוח חמה ונושבת עדיין
ממהרת להביא על כנפיה גורל.

השמש שורפת והשמיים בכו כבר
עומדים יבשים בגוונם האפור.
ונפשי שהרוח לקחה על כנפיה
הותירה בלב חלל ריק ושחור.