אני יודעת שזה קצת קשה, אבל תחשבו מה עבר עלי.
אתם בטח תוהים מזה, מה קרה לי שזה כל כך קשה, אז ככה.
לפני חמש שנים כשהייתי בת 13 נאנסתי,
הוא היה גבר בן 50 לפחות שהסתובב עם הכלב שלו בשעל לילה לא כל
כך מאוחרת, אבל אני גרה באיזור נשכח בעיר.
הלכתי עם חברה שלי בסביבות השעה 11 בלילה, חזרנו ממסיבה מוקדם
כי היינו עייפות, הוא עבר מולי והעביר בי צמרמורת, אחר-כך שמתי
לב שהוא הסתובב והלך אחרינו.
נפרדתי מחברה שלי בעיקול של הרחוב והמשכתי לכיון הבית, הבית
שלי לא כל כך רחוק מהעיקול הזה.
פתאום הרגשתי שמישהו תופס לי את היד, זה היה הוא. נבהלתי
ובקשתי שיעזוב אותי, ואז הוא אמר שאם אני אצעק הוא ירצח אותי,
ממש פחדתי והתחלתי לבכות, הוא אנס אותי, ובאכזריות.
זו הייתה תקופה קשה בשבילי, לא הסכמתי במשך חודש ללכת לבית
הספר ובכלל לצאת מהבית במשך כמעט שנה.
עברו מאז כבר חמש שנים, חמש שנים חסרות שינה מתוקה, חמש שנים
שבהם סבלתי מסיוטים, פחדים ונרתעתי מבנים.
לא הייתי חוזרת הבייתה ברגל בלילה אף פעם וגם אם כן אז זה רק
עם חבורה של אנשים שהיו נכנסים איתי עד פתח הבית כדי לוודא שאף
אחד לא מסתתר שם.
זה באמת הדבר הכי נורא שיכול לקרות לבן אדם, אמרתי בן אדם כי
זה לא משנה אם את בת או בן זה פשוט יכול לקרות לל אחד, וכשזה
קורה, כל העולם הפנימי והחיצוני שלך מתפרק לגורמים.
יש לי חבר, חבר-עד כמה שאפשר לקרוא לזה ככה.
אנחנו ידידים כבר שנה, ולפני חודש התנשקנו והוא הציע לי לצאת
איתו.
הוא היה הנשיקה הראשונה שלי, ובכלל החבר הראשון שלי, אני ממש
אוהבת להיות איתו, קל לי לדבר איתו ואני גם נמשכת אליו, אבל
אני מפחדת. מפחדת לספר לו, מפחדת שיגע בי.
בקשתי שייתן לי קצת זמן כי הוא הראשון שאני איתו והוא הבין.
אבל אני מפחדת שיגלה שאני לא בתולה, כי הוא חושב שאני כן.
אני מפחדת שהוא לא יהיה עדין, והכי אני מפחדת שהוא לא יהיה
עדין ואני אתחלי לחשוב על האונס, אדמיין אותו ואקבל ברכיים
קרות.
אני לא יודעת מה עושים, החיים קשים במיוחד לאנשים חולים. אני
אישית מרגישה חולה, חולה בראש ובנפש, האונס הזה הרג אותי
מבפנים.