כמו קוף שהלך לאיבוד,
על צמרת העץ.
כמו ילדה קטנה,
שחפשה את הבובה שלה שנעלמה.
כמו איש מבוגר,
שלא קלט שהמשקפיים מונחים על ראשו.

ככה בדיוק הרגיש הארנב,
לא מצא את להקת הקופים,
לא ראה את הבובה,
לא גילה את המשקפיים,
מצא את החושך שבקצה המנהרה.

כמו קוף שהלך לאיבוד,
והחיים תמיד נמשכים,
הוא יודע שלעולם לא יראה
שוב את חבריו,
שלעולם לא ירגיש
שוב נאהב.

וככה אני,
אבודה בתוך עולם שלם,
גדול,
אבל קטן,
מסובך,
אבל מובן.
והכל נמשך...
וכאילו לא קרה,
ויש אור בקצה המנהרה...