דברים נאמרו בציניות,
ציניות שהרסה את הכל.
ואני מוצא את עצמי שוב בורח,
רחוק ככל שאוכל.
אבל השדים הקטנים האלו לא רוצים להעלם...
מושכים לי בשיער,
דוקרים אותי בעורף,
לוחשים לי את הדברים הכי מזעזעים שיש.
אפילו דמותך וזיכרון צחוקך הם כבר לא פינה בטוחה בשבילי.
כל מה שאני יכול לראות עכשיו, זה אותך נעלמת.
אני ממשיך לרוץ, בעיניים עצומות,
רוצה להיות עיוור,
אומנם כך לא אראה אותך יותר,
אך גם לא אראה אותך נעלמת.
רוצה להתחרט, להחזיר את הזמן אחורה,
לא לומר את מה שאמרתי,
לא לעשות את מה שעשיתי,
אבל השדים הקטנים ממשיכים,
בעלטה חולנית מנשקים אותי.
אני אמשיך לרוץ עד שכל זה יגמר.

רק רציתי לומר,
אני מצטער.





לשני