"עצור בחור", נשמע מרחוק קול של אישה.
הסתובבתי וראיתי בחורה במדים שנראים כמו מדים של משטרה, רק
המדים האלו היו קצת שונים ממדים רגילים של שוטרים, הם נראו
אותו דבר רק בצבע חקי מגעיל.  
"כן?" שאלתי בתמיהה, "מה יש?".
"משטרת החברה בחור, אתה עצור", היא אמרה ברשמיות.
"על מה?" התפלאתי, "מה עשיתי?",
"אתה עצור בגין שימוש יתר בציניות ובביקורתיות!", ברגע שהיא
סיימה להגיד את המשפט הזה, עלה לה איזה סוג חיוך שטני שכזה על
הפרצוף.
"שמעתי עליכם" אמרתי לה.
"שמעת מה?" היא אמרה.
"נו אתם, אותם סופר-אזרחים שמנסים לתקן שגיאות חברתיות", אמרתי
לה במבט מזלזל.
"סיפרו לי עליכם, מסתובבים לכם ברחבי העולם ועוצרים פושעים
שפשעו נגד החברה, אנשים שלא פועלים כרגיל, יותר נכון אנשים שלא
פועלים על פי השקפת העולם שלכם". היא הסתכלה עליי המומה כאילו
אני איזה חייזר שנחת הרגע מהשמיים.
"אני מבין שאני פושע, הא?", אמרתי לה וצחקתי צחוק מזלזל.
"כן" היא אמרה, "ועכשיו אתה גם עצור בגין שימוש יתר בזלזול",
מבט מנצח עלה בעייניה.
"אתה בא איתי לתחנה! עכשיו!".
"את נראת עצבנית, אולי תרגעי קצת, קפה?", אמרתי לה.
"עכשיו אתה עצור גם בגין התחכמות יתר", היא אמרה.
"אתם פועלים דיי מהר אתם, זורקים האשמות לכל הכיוונים, תגידי
אתם גוף ממשלתי כלשהו? החוק בכלל מכיר בכם?", אמרתי לה.
"החוק החברתי", היא אמרה בהתנשאות.
"ומה זה בדיוק אותו אותו חוק חברתי שלכם?", שאלתי בזלזול.
"אתה שוב מזלזל? אתה רוצה עברה כפולה?!", היא אמרה בתוקפנות.
"אני? אני מזלזל? מתי?", אמרתי.
"שוב ציניות?!" היא נראתה מאוד כועסת.
"תרגעי", אמרתי לה.
"את תעירי את כולם, לא אמרו לך שבין ארבע לשתיים לא עושים
רעש?",
"איזה חינוך קיבלת?", אמרתי לה כדיי להרגיז אותה מעט, זה דיי
הצחיק אותי אני מודה.
"עכשיו אתה שוב מעביר ביקורת?! תזהר יש עליך הרבה תלונות", היא
הצהירה.
"מי בדיוק התלונן עלי? אני שומר חוקי החברה מספר אחד
במדינתנו", אמרתי לה, ואתם יכולים לנחש שבציניות.
"הרבה מאוד אנשים, נראה שדיי הרגזת אותם, אני מוכרחה להגיד
שאתה מצטיין בזה".
"תודה", אמרתי לה.
"זה כישרון, עבדתי על זה במשך שנים, השקעתי הרבה אבל בסוף
הצלחתי, רוצה שאני אלמד אותך?"
"זהו! עכשיו אתה בא איתי לתחנה!".
מיד כשהיא סיימה לדבר, היא שמה עליי אזיקים וגררה אותי לתוך
ניידת בצבע חקי דוחה ונסענו מיד לתחנה.

הגענו לתחנה, היו שם המון "שוטרי חברה" כמו אותה שוטרת. היא
לקחה אותי מיד למפקד התחנה. הוא היה בן אדם דיי צעיר, בשנות
העשרים לחייו, גם הוא היה לבוש במדי חאקי רק שלו היו גם כל
מיני עיטורי גבורה בגין עצירת פושעים קשים, נדמה לי שקראו לזה
"עיטור השוטר החברתי" או עוד איזו שטות שכזאת.
"פושע גדול ממנו עוד לא ראיתי!", היא אמרה בתקיפות.
"מה הוא עשה?", שאל המפקד.
"השתמש יותר מדיי בציניות, ביקורתיות, זילזול והרשימה עוד
ארוכה." היא אמרה בנחישות.
"מאסר עולם", הוא אמר, "שימי אותו עם כל שאר הפושעים; עם הקירח
ההוא, האמריקאי, ואת יודעת, שאר החברים שלהם, הצינים
הארורים".
היא לקחה אותי לתא המאסר, השליכה אותי פנימה, הספקתי להביט קצת
באנשים שבתא המאסר וזיהיתי שם מרבית מחבריי שנעלמו לפני מספר
שנים בתקרית מוזרה. היא סגרה את דלת התא ברעש חזק..."בום!!".

התעוררתי, זה היה בעצם רק חלום.
כי לא תוכלו לעצור אותי...