מה לא הייתי נותן בשביל לבכות עכשיו?
עוצר את עצמי כול פעם מחדש,
ממלא את סחר רגשותיי עד הקצה.

מה לא הייתי נותן כדי לחבק אותך עכשיו?
את מתרחקת כול פעם מחדש,
את געגועי את מנפחת כבלון מחורר.

אני רוצה לבכות לך על הברכיים
לבכות על כול הזמן המבוזבז,
לבכות על... הכול!

רגשותי נאטמים כול יום שעובר
וכתיבתי נעשת חסרת טעם מיום ליום.
חבל שאין לי אומץ להגיד לך את זה,
חבל.

בא לי לצרוח בקולי קולות!
לבכות בהיסטריה על כול האטימות הזו!
בא לי להרגיש לשניה חי.
בא לי להבין איך זה להרגיש.
אותך,
אותי.

שנינו זה כבר מופרך מדי,
אבל למה אני כבר לא מרגיש כלום לגבי זה?