יש לי בפלאפון הודעה.
כמו הרבה הודעות היא שמורה לי בזיכרון אבל ההודעה הזאת שונה.
היא נבדלת מהאחרות - היא כתובה ע"י אדם מת. אדם שנרצח בפיגוע
וחלקי גופתו לעולם לא יימצאו.

לאדם הזה אין יותר מחשבות, אין יותר חיים. אבל מחשבה אחת שלו
שמורה לי בפלאפון.

ואני תוהה מה לעשות בה.

האם למחוק אותה? למחוק כל זכר לבן אדם ולמה שהוא היה? האם נועד
הפלאפון שלי להיות שליח, שומר זיכרונות, צוואה?
זו בסה"כ הודעה, לא משהו מיוחד - אני בטוח שאם הוא לא היה נרצח
לא הייתה לה שום משמעות. אבל עכשיו... מה אני אמור לעשות?

אני יושב וקורא אותה שוב ושוב, מהרהר אולי הוא ידע שהוא ימות
בקרוב ולכן שלח לכולם הודעות בכדי שלא ישכחו אותו...
אך בכל פעם שאני קורא את ההודעה, תחושת מוות מקיפה אותי -
ההודעה הזאת נשלחה ממוח שעכשיו כבר לא קיים. וזה מפחיד אותי!

אז אני מוחק אותה! ואני בטוח שהוא לא יכעס כי בהודעה כתובים
דברים טובים, שמחים - דברים שנלקחו ממנו ומזיכרונו ע"י מחבל.
ואנחנו, החיים, לא צריכים לשמור על המוות קרוב אלינו, בתוכנו.
אנחנו צריכים לקרוא את ההודעות, להיזכר, לחשוב ואז למחוק אותן
ולהמשיך.

אין לנו ברירה אחרת. ככה ננצח.