היא נגעה בי ביד. היא נגעה. אני שבה.
מרגישה את זה בא. חיבה, קירבה, כמו אלכוהול
מתיישב לי על רצפטורים של GABA. סבא
מרגיע, חזרה
לילדות אהובה.
רוצה מזה עוד. שתיגע ותיגע בי. נגועה מכף רגל
ועד ראש, מלוטפת עד כלות. טפח.
די. אל תפחדי
געי בי, געי בי עוד.
אגע בך גם, א
GABA.

בלבה.

לבוא.
בחמימות לחזור הביתה. משחק
משחק בארגז חול בשמש שליד הבית.
כשהגוף מתחיל להכנע, כשהמחשבה מוכנה להתפשט, כשאש, והעור מקבל
את התחושה בנעימות והדופק שועט לעברה ברכות והריאות מתרחבות
לקראתה ברצון.
כשסמרמורת פושה בשיערות והבפנים מתערבב בלבה.
ילדה בחיק המשפחה בטוחה בקיומך (לא חשוב אילו פורענויות ואילו
פראים התרוצצו קודם). כשזה קורה, את שם.
שבה.

סבבה

לא להראות עכשיו? לא לפרסם ברבים? להיות ילדה? לא להעז
בכוונה?
לא לדבר. שיפתרו הם בעצמם. שינחשו. שיחשבו. סביבי, אני, אני,
נמצאת בתוכי ומסביבי, מה יש לי לסבוב. סובבת סביבי. הכל סובב
Sabibi.

גם לדבר במשתמע. שום דבר לא פתור עד הסוף. להשאיר ניחושים
והשערות, כל אחד ומטעניו. שלא יבינו אותי. רק אני מבינה את
עצמי.
מצחיק.
שלא יבינו שאני בעצם כזאת.
שיחשבו שאני אחרת.

לא להראות עכשיו. שירדפו. שישלחו מנועי חיפוש. הרבה אניות
והרבה מסוקים. שכל הסביבה תתעסק בי. מממ. מממ. כן, כן, כן.

לכתוב במיוח
ולהוריד את ה-
ד
שורה.
הו, כן.
במיוח, במיוח ושוב במיוח. אני אבמייח
את כל העולם. אמרח במיוח על הכל, אתגולל בבמיוח, אשפריץ על
עצמי
במיוח. הו, כן.

שיר

Stupid.
Fuck it.
I wish I was dead.
Fuck
Fuck
Fuck
I wanna die
Idiot
Fuck

רמזים מטרימים.
היא הולכת להתאבד.
אבל קודם היא הולכת לזיין הרבה.


לא מרשים לי לכתוב את זה. אמא, הסופר-אגו שלי, לא מרשה לי.
FUCK HER.

אההה... כן...