הכל היה טוב, הרגשתי שלם בפעם הראשונה מזה זמן רב.
ההרגשה הייתה של הישג, התעוררתי כל בוקר בידיעה שהכל בסדר
ויכול רק להשתפר.
ואז כרעם ביום קיצי חם, כמו מי קרח המעירים אותך בלילה. הם
לקחו אותי. רמסו אותי. הפכו אותי לצל צילו של האדם שהייתי,
לקחו אותך ממני. ואת, את ניצוץ האלוהות שהוא הגרעין של נשמתי,
בלעדייך גופי הוא קליפה מעוררת רחמים, חסרת מטרה ומשמעות.
ועכשיו אני יושב בתאי בלי יכולת לראות, לשמוע, לדבר או להרגיש,
רק יודע שעוד כמה רגעים הכל יגמר...
ובסופו של דבר, גם את תצטרפי אלי.