יושב בלי תזוזה,
אבל בפנים הכל רועש.
אני לא מצליח להבין, למה? איך?
אם את רוצה להיות פה אז מדוע הינך שם?
ולמה כשאת שם אני מרגיש כל כך קטן?
איך זה יכול להיות שדווקא כשאנחנו לחוד אנחנו רבים,
הרי זה אמור להיות הפוך, לא?
אם נהיה אחד עם השניה כל היום זה אמור לגרום לוויכוחים,
אז למה כל פעם שאת מרימה טלפון אני כל כך מתרגז?
אני חושב שאני יודע... זה בגלל שאני כל כך מתגעגע!
אני כל כך נהנה, מורגל, ומאושר שאת לידי,
אז למה החלטת שהמערכת הזאת טובה יותר ממני?
הרי היא קרה, שוביניסטית מנוכרת ומגעילה.
מה את מנסה להוכיח? למי?
כל כך טוב לנו ביחד, אז למה את שם?
אני כל כך מתגעגע ורוצה אותך כאן.
יושב בלי תזוזה, חושב ומנסה להבין.
אבל בפנים הכל רועש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.