"כולם יודעים ש... בן זונה", אתמול חזרנו מהדרבי, היינו קצת
עצובים כי האדום היה די חיוור, אבל גם שמחים בגלל שלא הפסדנו.
פעם ראשונה שלא הפסדנו בדרבי, הקבוצה שלנו היא קבוצה של
לוזרים, תמיד ידענו את זה, בכלל תמיד מזדהים עם החלשים.
יש לנו בקבוצה שחקן ערבי, שחקן רוסי, אחד מניגריה שכל פעם שהוא
נוגע בכדור אז האוהדים של בית"ר עושים לו קולות של בבונים, פעם
הסתכלנו על היציע שלהם כשהם עשו את זה וחשבנו שהם נראים ממש
כמו עדר מחורמן של גורילות, יש לנו אחד מקרואטיה שחושב שהוא
דוגמן וכל הבנות חולות לו על הצורה, ואחד מקולומביה שמשחק
כאילו שהוא על איזו מנה. המאמן שלנו אומר שהוא בנה קיבוץ
גלויות אבל אנחנו חושבים שהוא אומר את זה כי אין לו מה להגיד
אחרי הפסדים.
אז בדרך כשחזרנו היו מכות, וכל הצהובים זרקו עלינו אבנים ושרו
לנו "ערבים, ערבים, ערבים", ואז ברחנו לאיזה פאב של חבר כי לא
היה לנו מקום אחר לברוח אליו, וישבנו שם כל הלילה כי בטלוויזיה
אמרו שלא כדאי לצאת מהבתים כי יש בלגאן בחוץ, ושמענו כל הלילה
סירנות של אמבולנסים ורמקולים של הצבא שמזהירים אותנו שמחכים
לנו בחוץ. אמרתי לרוני שנראה לי שהפעם זה ברצינות והם כבר לא
יבליגו יותר, אז רוני אמר שבחו"ל דברים כאלו לא יכולים לקרות
ורק בארץ יכולה לפרוץ מלחמה בגלל כדורגל - ואז נזכרתי שפעם
ראיתי באיזו תוכנית בטלוויזיה שפעם פרצה מלחמה בין שתי מדינות
בגלל משחק כדורגל. ברקע שמו מוסיקה של מבואסים, ואחרי זה שמו
תמונה של איש אחד וברקע את השיר של דפנה דקל "זה רק ספורט"
שהיה פעם באירוויזיון.
אחר כך הייתה מהדורת חדשות מיוחדת ורינה מצליח בערוץ 2 הייתה
ביחד עם ארל'ה ברנע, וקרן נויבך ראיינה את אהוד יערי בערוץ 1
והוא אמר שגורמים מדיניים מהדרג הגבוהה מנסים בשעה האחרונה
לפתור את הסכסוך, וראו גם ילד אחד שמת בגלל שהייתה לו חולצה
אדומה. ועוד אחד בערך בן ארבעים עם שיניים בולטות שכל הפנים
שלו דם והייתה לו חולצה שהייתה פעם צהובה רק שהיו עליה כתמים
של דם.