הצליל הראשון ששמעתי
המילה הראשונה שאמרתי
אמא, אבא, אתם זוכרים את היום שנולדתי?

הבכי הראשון שבכיתי
השקר הראשון ששיקרתי
רק אלו הזכרונות, מחיים כה קצרים?

אני זוכר שאהובי ניגב לי את הדמעות,
ואמר לי אל תבכה, אני אוהב אותך
אני זוכר את הבכי
אני זוכר את השקר.

הנשמה שלי קרה בימים של קיץ
הלב שלי חם בימים של חורף
ורק אתה, שבראת את העולם, אהובי
רק אתה מקשיב בגאווה
ואומר לי, אני אוהב אותך

אני מתעורר מהחלום, אני מזיע ובהלם
הלב שלי דופק מהר, מהר, מהר...
אני לא מצליח להזיז אף שריר בגופי
וכשהלב שלי מפרפר למותו, באיטו, בצחוק קטן של אלוהים
אני רואה את תקציר החיים
אני לא רוצה לזכור
אני לא רוצה להרגיש, לא עוד
רק הבכי והשקר תמיד נשמעים, תמיד

רק הבכי והשקר, הראשונים שאמרתי, הראשונים שבכיתי
כשאמרתי, אמא!
כשאמרתי, אבא!
איפה הם עכשיו, שאני גוסס?
איפה הם עכשיו, שאני צריך אותם יותר מכל?
הם עזבו אותי, ונתנו ללב שלי לבכות

הבוקר הגיע, ולא קמתי יותר
דמעה הייתה ככתם על הסדין האדום
וברקע רק שמעתי אותם שוב
את הבכי, ואת השקר.