שם ברוח חלף,
מדהים ביופיו מרהיב.
ניצב על ענן לבן,
ביום סגריר קודר וחשוך.
ניסיתי לחוש אותו, לתפוס,
אך כלום לא עלה בידי.
נותרתי עצובה, המומה וכואבת,
נושכת שפתיים ומייבבת,
על שכך שפר עלי גורלי.
ואז, לפתע כאילו שמע תחינתי,
שינה מסלולו,
חזר אלי ונשיקה מפרפרת אוחז בידו,
אך הוא לא אמר דבר,
חייך והביט בי במבט עצוב ומוזר.
נראה היה כחוזר משדה הקרב,
מפוייח ומוכתם,
ומעיניו זלגו טיפות של דם.
בשל מראהו המצער,
דצעות עלו בעני וגרוני שרף,
צרחתי, צעקתי,
כעוסה על מה שנותר מאותו יפה תואר.
והוא הביט ושתק,
כאילו רצה לומר דבר מה.
והנה פרש כנפיו והמריא אל הדממה.
כעת נותרתי לבדי, חסרת כל.
נועצת מבט בנקודה מתרחקת,
שניצבת על ענן לבן גדול.