אני לא צריכה את המילים האלו כדי להראות לך, אני צריכה אותן
בשבילי
שירגיעו, שינחמו, שיהיו כתף עבורי, במקומך
ואתה כלכך רחוק שהנשימה נעצרת עם כל מטר שאתה
מתרחק
ועכשיו, אתה כבר כלכך רחוק
שאני לא מצליחה להרגיש אותך.
ואז אתה בא ומשהו בי מתעורר לחיים
למרות הגוף המת
למרות החיוך החסר
כשאתה לידי הכל הופך
זוהר יותר, חי יותר
וכשאתה לא
אני כאן
כותבת.
(לפעמים נראה שעדיף לשנינו
ככה.) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.