מבוהלת...
כבר לא יכולה יותר,
זה כבר בכל מקום
והכאב פורץ מכל פינה
הכאב שלא עוזר
ובכל מקום נהיה יותר גדול, עצום... כואב יותר
לאן שלא אלך זה תמיד יהיה שם...
לאן שלא אלך זה תמיד יזכיר לי...
עד כמה לבד...
עד כמה עצוב
עד כמה כואב להיות ככה
עד כמה נמאס
עד כמה רוצה לשים לזה קץ
עד כמה רוצה לברוח
והמחשבות הנוראיות חוזרות
ולא שוכחת
וזה מעיק
לא רוצה לצאת
כי יש כל כך הרבה שמזכירים
והדבר שנוצר
וכבר בורחת מהכל
מנסה שיהיה אחרת
מחפשת כתף
מחפשת מקום
מחפשת ולא מוצאת
כבר לא מדברת
כבר לא מספרת
בורחת מהכל
מכולם
בורחת כי זה כבר מה שנשאר
והכל מחליק בין האצבעות
ורוצה שזה יפסיק
אבל הכאב לא נעלם
ואולי לפעמים נראה כי נהיה יותר טוב
אבל אחרי זה נהיה יותר רע
צורחת
מנסה לברוח
שיעזבו אותי
רוצה שלא יעזבו אותי
שלא יתנו לי להיות לבד
חיבוק
רוצה מילה טובה
רוצה שיעזרו לי לברוח מהכל
שיתנו לי להוציא את הכל
שיתנו לי מקום
רוצה להפסיק להתקיים
רוצה להפסיק לחשוב על הכל
רוצה להפסיק להיות אנושית
רוצה להפסיק את הכל
רוצה ורק רוצה
ואלוהים, אני שואלת לפעמים...
מה קורה פה...
איך זה קרה
למה זה קרה...
כל כך הרבה שאלות וכאבים
שלא ינתן להם כלום
רוצה לשכוח
לקום בבוקר ולאהוב את עצמי
לחלום על דברים טובים
שהרעיונות הרעים שיש לי פה בראש יעלמו
שאני לא אעשה כלום ואז להתחרט עליו
רוצה כל כך לצעוק
ושמישהו באמת ישים לב
רוצה לא להיות בודדה כל כך
לא להיות כל כך לבד
לא להמשיך עם ההרגשה הרעה הזאת
שמישהו באמת ישים לב ויעשה עם זה משהו
רוצה לצעוק לעולם
רוצה לעלות אליו
לאלוהים
שיקח אותי מפה
כי נמאס לי כל כך לסבול
רוצה להיות עם האנשים הטובים
רוצה להפוך להיות משהו אחר
רוצה שזה יפסק
שאני אפסיק לפגוע בעצמי
להפסיק להרגיש את כל זה
להפסיק לבכות
להפסיק להרגיש את כל זה...
להפסיק לפנות רק לפה
רוצה לפתוח את הראש
רוצה לאמר את הכל
רוצה שמישהו יקשיב לי
רוצה להפסיק לבכות
להפסיק לחשוב על הכל בלילה
רוצה להרדם בלילות
להרדם מבלי לבכות
רוצה לישון כמו שצריך
מבלי לקום באמצע הלילה ולהרגיש את ההרגשה הכי נוראית בעולם
רוצה משפחה רגילה
רוצה לסלוח להם על הכל
רוצה להפסיק לבכות
כאן עכשיו
בכל מקום
אבל אי אפשר
כי הכאב כל כך כואב
וזה גורם להרבה רע...
לי...
רק רע...
אז למה אני כאן?
למה לא שייכת
למה...
חשבתי שאלוהים שומע את בחיר הלב...
חשבתי שאלוהים גם לפעמים עוזר...
אבל רק חשבתי...
כי אסור לחשוב יותר...