אסתי קמאי / היא |
אליה את
הענוג והחלק
על מפתנה
המתיירא והניחר.
סובבת
גוהרת
על מבואה
הלוך ושוב
לחזר על
פתחה
אולי תיגע
בשער נעלם
בסיסמא
רכה ומתגברת.
בנקישה לוחשת
היא מלחכת
את דלתה שלה
מתחננת
לזוהר סתור
שיגיח
מתוכו של
גביע סמוק שפתיים
את אצבעה הרכה
הטובעת
חבוק בשקוף,
עד
שייכנפו קירות הבית
שלה,
תרעד בערתה,
ירעד חומה,
שוב יהדקו
בפיעום קצב
את אמת חדרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|