פרספוני האדס / בחוץ |
מלא עשן באמצע העיר.
כולם שם חברים של כולם
ורק אותי אף אחד לא הכיר.
בסיום בית הספר כולם התחבקו,
מקווים ופוחדים ורוצים הלאה.
אני ישבתי בצד והסתכלתי עליהם
מלמטה למעלה.
כולם היו יחד, כולם הריעו
כשזכינו במירוץ.
כולם עמדו צפוף כל כך:
אני נשארתי בחוץ.
וכשישבתי איתם במעגל,
ונשארתי עד שבא הזמן ללכת
הבנתי דבר אחד לתמיד:
בכל מצב, אני לא שייכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|