(אני אשקר אם אני אגיד שהפסקתי להרגיש...)


אתמול ראיתי את    ה
א - ה - ב - ה
תולה עצמה עם חוטי משי
בכיכר העיר המרכזית
ורציתי
לצרוח מרוב
אושר.


הליכה יום יומית ברחוב
כוללת המון כוח נפשי
שבהחלט לא טמון בכל
נפש בריאה.
הלב שלך נמס לי
בתוך כף היד...
כשאני מוחצת הוא
נוזל כמו יין נושן
כמו שיר...

אבדה לי המנגינה.


סיפור חיים נכתב
באותיות קידוש
כל הלבן הזה
מסנוור לי בעיניים
דומעות אני
עורכת ניסויים
ברגשות טבעיים
ושיעורי משחק.


פעם אחרונה שברח
לי חוט של בלון
איבדתי את הדרך
פעם אחרונה שאיבדתי גבר
איבדתי חלום.




13.2.05 אחת בלילה.