זה לא ארוך כמו שזה נראה! המשפטים קצרים ויש רווח של שורה בין
משפט למשפט. אל יאללה אנשים לא להתיאש...
{מסך אדום גדול תלוי מן התקרה, מסתיר את המתרחש על הבמה, כל
הקולות נשמעים מאחורי המסך על לפתיחתו}
מר ז'ון:(בקול רם) תפתח את המסך?
מר במאי: (צועק) הוא תקוע!
מר ז'ון: הוא מה?
מר במאי: (חסר סבלנות) תקוע!!!
מר ז'ון: מי תקוע?
מר במאי: תעזור לי?
מר ז'ון: אני עייף.
מר במאי: אתה לא! בוא לעזור לי.
(שהייה ארוכה ודממה, כעבור זמן מה נופל המסך ומתגלה סולם העומד
במרכז הבמה, עננים מצמר גפן מפוזרים על הרצפה, חלון אדום תלוי
באוויר בצד הימיני של הבמה, ובצד השני תלוי חלון ירוק באופן
עקום למדי. אופניים זרוקות בעומק הבמה ודמות קרטון של אדם צוחק
עומדת לידם מביטה אל הקהל,
מר במאי מציץ מהחלון הירוק ומר ז'ון יושב על הרצפה ומתעסק עם
המסך הזרוק)
מר ז'ון: ראה מה עשית...
מר במאי: (עוזב את החלון וניגש לחלון השני) אני לא רואה כלום.
מר ז'ון: מה?
מר במאי: (בפליאה) אין כאן כלום.
מר ז'ון: על מה אתה מדבר? (קם על רגליו ומביט אל מר במאי)
הרסת את המסך.
מר במאי:(מנסה למצוא משהו מבעד לחלון האדום) אני יודע, זה היה
בכוונה.
מר ז'ון: זה לא! מה נעשה עכשיו?
מר במאי: אני רעב! תכין לי עכבר צלוי!
מר ז'ון: ומה עם המסך?
מר במאי: איזה מסך?
מר ז'ון: (יורד ארצה לחקור את אחד העננים) איזה ענן מוזר.
מר במאי: בעצם בא לי שקשוקה.
מר ז'ון: שמת לב שיש כאן עננים.
מר במאי: אל תשכח את העגבניות.
מר ז'ון: אה?
(שהייה)
מר במאי: (מסתובב אל כיוון הקהל) משעמם שם בחלון הזה!
אוי!!!!(זועק לפתע ורץ לכיוון המסך הזרוק) זה ממש דומה לשמלה
של אמא שלי.(תופס את המסך ומתעטף בו)
מר ז'ון: (למר במאי) מי את? את לא האמא שלי!
מר במאי: אז מי אני?
מר ז'ון: את לא אמא שלי!
מר במאי: (מחקה שנייה ומתפרץ בבת אחת) אז מי אני?!
מר ז'ון: את לא אמא שלי!
מר במאי: אני הבמאי!
מר ז'ון: אתה לא אמא שלי?
מר במאי: לא יודע.
(שהייה)
מר ז'ון: אז מי אתה?
מר במאי: אני אמא שלך.
מר ז'ון: אמא?
מר במאי: אה?
מר ז'ון: לא זיהיתי אותך!
מר במאי: תראה איזה ענן יפה.
מר ז'ון: תגידי, את לא מתה?
מר במאי: הענן הזה, הוא כזה... (שהייה) מעונן!
מר ז'ון: מה את עושה פה?
מר במאי:(עוזב את המסך וניגש אל החלון האדום) יש פה נוף.
מר ז'ון: מה עשייתה עם אמא שלי?
מר במאי: אה?
מר ז'ון: מה?
מר במאי: לא יודע.
מר ז'ון: מה אתה רואה משם?
מר במאי: אה, כלום, רק את אמא שלך מלקקת כלב.
מר ז'ון: את משקר?
מר במאי: לא נראה לי.
(מר ז'ון ניגש אל החלון הירוק מבולבל למדי)
מר ז'ון: זאת לא אמא שלי שמלקקת את הכלב.
מר במאי: אה?
מר ז'ון: זה הכלב שמלקק את אמא שלי.
מר במאי: (צועק בזעם) לא נכון!!!! אתה משקר עלי!!!
מר ז'ון: בוא ותראה בעצמך.
מר במאי:(עדיין צועק) לא!!! אני לא יעשה את זה אתה שקרן!!!
מר ז'ון: אבל אתה מר במאי.
מר במאי: צודק.
(שהייה ארוכה, שתי הדמויות ממשיכות לבהות בחלונות)
מר במאי: אתה יודע מה?
מר ז'ון: כן.
מר במאי: אז מה?
מר ז'ון: לא יודע.
מר במאי: אבל אמרת שאתה יודע.
מר ז'ון: שיקרתי.
מר במאי:(מסתובב והולך ברוגע לכיוון האופניים) ידעתי, תמיד
ידעתי.
מר ז'ון: אה?
מר במאי: אתה שקרן מלוכלך, אלו האופניים שלי, לא שלך!
מר ז'ון: (בבלבול) איזה אופניים יפים?
מר במאי: נכון שהם יפים?
מר ז'ון: לא לטעמי.
מר במאי: הם יפים!!!
מר ז'ון: לא לטעמי.
מר במאי: אתה לא רעב?
מר ז'ון: לא, אני מר ז'ון! שכחת?
מר במאי: צודק, אז מה אמרת שאתה עושה?
מר ז'ון: חוץ מלהיות מר ז'ון?
מר במאי: אני מר במאי! (מרים את האופניים ומנסה לרכב עליהם
בגאווה)
מר ז'ון: תיזהר מהעננים.
מר במאי: (נוסע באופניו בפרצוף חמוץ ומועד מאחד העננים)
תראה מה עשית!!!
מר ז'ון: (עוזב את החלון ועובר לחלון השני) זאת באמת אמא שלי
שמלקקת את הכלב.
מר במאי: (שוכב ללא ניע) חשבתי שזאת אמא שלי.
מר ז'ון: לא! זאת אמא שלי, אני בטוח בזה.
מר במאי: אבל אולי זאת אמא שלי, אני רוצה את אמא שלי.
מר ז'ון: זאת אמא שלי!
מר במאי: איפה אמא שלי?
מר ז'ון: זאת אמא שלי!
מר במאי: אני עייף.
מר ז'ון: אולי בעצם זאת אמא שלך שמלקקת את הכלב?
(מר במאי קם על רגליו, בועט באופניים לכיוון מקומם המקורי ורץ
אל החלון הירוק)
מר ז'ון: מה אתה חושב?
מר במאי: זאת לא אמא שלי שמלקקת את הכלב!
מר ז'ון: לא?
מר במאי: לא, זה הכלב שמלקק אותה.
(שהייה הארוכה, שתי הדמויות מסתובבות בו זמנית 180 מעלות
ומתחילות ללכת זו לעבר זו ונעצרות מטר זו מזו)
מר במאי:(מניד בראשו מצד לצד בפרעות, כאילו מנסה לתפוס איזה
חקר מעופף במבטו) מה עושים בקשר למסך?
מר ז'ון: אני מר ז'ון! (מתחיל לחקות את תנועותיו של מר במאי)
מר במאי: ואתה מר במאי!
מר ז'ון: אני אוהב אותך.
מר במאי: וגם אני אוהב אותי, נכון שאני חמוד? (ממשיך להניד
בראשו)
מר ז'ון:(מפסיק לפתע בתנודות הראש) לא הייתי אומר חמוד! (ממשיך
להניד בראשו)
מר במאי: (עומד דום, מסתובב הולך כמה צעדים ומתיישב) נעלבתי.
(מר במאי גורר עצמו בישיבה אל חוץ הבמה.
מר ז'ון ממשיך בשלו בלי לשים לב כי מר במאי יצא מהבמה)
מר ז'ון: אתה יודע מה? מר במאי?
(שהייה)
מר ז'ון: אולי אנחנו אחים?
(מר במאי נכנס בריצה אדירה לבמה ומתחיל לרוץ בסיבובים מסביב
למר ז'ון וממלמל לעצמו מילים כמו "לא יכול להיות" וכו', באחד
בסיבובים הוא משנה כיוון ונופל על המסך הזרוק ומתכסה בו עד
שהוא נבלע בתוכו לגמרי)
מר במאי: (מתוך המסך) תפתח את המסך.
מר ז'ון: (מפסיק לפתע, מרים את האופניים ויושב עליהם בלי לזוז)
אני לא יכול!
מר במאי: למה?
מר ז'ון: אה?
מר במאי: אני חושב שהמסך מקולקל.
מר ז'ון: (עושה עצמו רוכב על האופניים ופונה לקהל) אז זה אתה
שליקקת את הכלב... עכשיו הכול מובן!
(שהייה, מר ז'ון מחייך וכאילו נתקע על מקומו כצעצוע שנגמרו לו
הבטריות,
כעבור זמן מה נכנסת לבמה ננסית קטנה עם שיער כתום זועק ובגדים
קרועים!)
גברת ננסית:(בקול חטטני ומעצבן) זאת אני!!! בסדר?
(שהייה ארוכה מר ז'ון ומר במאי לא זזים ולא מוציאים הגה)
גברת ננסית: זאת אני, אני מודה באשמה!
(שהייה, גברת ננסית מתרוצצת קצת, מנסה להשיג את תשומת ליבו של
מר ז'ון הקפוא)
גברת ננסית: (בקול אף יותר מעצבן ובפנים מעוותות להחריד) אני
ליקקתי את הכלב!
(שהייה, גברת ננסית רואה שאף אחד לא מקשיב לה אז היא מתחילה
לעשות גלגלונים על הבמה מצד לצד, לאחר כמה גלגלונים היא מתחילה
לרוץ המעגלים ולצחוק בהיסטריה, לבסוף היא נעמדת מול דמות
הקרטון ומסתכלת לה מעלה לעיניים)
גברת ננסית: (תוך כדי התעסקות היפר-אקטיבית עם עצמה ועצירות
שלא במקום) תמיד היית חברתי הטובה ביותר! (לא שמה לב שהדמות
גברית)
בואי נרקוד בלט, בואי... יהיה כייף! למה את לא באה, נו, בואי,
למה לא תבואי? יהיה כייף! תמיד היית חברתי הטובה ביותר, אף אחד
כאן לא מכיר אותי, בואי, למה את לא זזה? יהיה כייף! את חברה
טובה, אף פעם לא אמרתי לך את זה, את נחמדה, אני אוהבת אותך!
אני מתביישת, רוצה שאלקק אותך? אני רוצה ללקק אותך! את לא כלב,
את חברתי הטובה ביותר את נחמדה, בואי, יהיה כיף! למה את לא
זזה? למה אף אחד אף פעם לא מלקק אותי? למה את לא זזה? את
מתעלמת ממני! למה את לא זזה? אני רוצה ללקק אותך! למה אף פעם
לא ליקקת אותי? למה את לא זזה? אני אוהבת אותך, למה את לא זזה?
אני נעלבת, את מעצבנת, תזוזי כבר! למה את לא זזה? את לא חברה
שלי יותר? אני לא אוהבת אותך ככה, איך את רוצה שאלקק אותך אם
את לא חברה שלי? את חושבת שאת יכולה לבוא אלי ככה, בלי להכיר
אותי ובכוונה כשאת יודעת שאני לא סובלת אותך, ואת מכריחה אותי
ללקק אותך? איזה חצופה! אני שונאת אותך! למה את לא זזה? אני
רוצה שתמותי!!!
(גברת ננסית קופצת בלי הפסקה ותוך כדי צעקות היא קורעת את
הדמות לגזרים, לאחר שכול הדמות מפוררת על הרצפה היא מסתובבת אל
הקהל ובצחוק אדיר ושטני מתחילה ללכת לכיוון הסולם)
גברת ננסית: אני מלכת העולם!!! (מטפסת על הסולם) אני מלכת
הבלט! (עולה עוד שלב) אני שיא שלמות הבריאה! (עולה שלב נוסף)
אני כלבת הליקוקים! (עולה עוד כמה שלבים) אבירת המלחמה!!!
חזירת שלום ארץ המוריה!!!
(גברת ננסית מגיעה לראש הסולם ובשאגת ענק מתיישבת על ראש
הסולם,
שהייה, מר ז'ון מתעורר לחיים)
מר ז'ון: (פונה אל הקהל) חשבתי ששמעתי משהו מדבר.(מוריד את
חיוכו)
מר במאי:(נחלץ מהמסך הזרוק) לא שמעת כלום!
מר ז'ון: אבל כן שמעתי, אני חושב שהיה זה הזבוב שדיבר...
מר במאי: מה קרה לאופניים שלי??? (רץ בחרדה לכיוון הדמות
הקרוע)
מר ז'ון: גברת ננסית הרסה לך אותם! (מסתובב לעבר מר במאי)
מר במאי: (במבט חיוור) שלא תעז להגיד שוב את השם הזה!!! הוא
אסור, אתה תמות מצהבת, אני לא צוחק איתך, דוד שלי פעם מת לרגע
כשאמר את השם הזה. ואז, כשהוא חזר לחיים הוא סיפר שהוא היה מת
וזה לא היה נעים.
מר ז'ון: אבל אני חיי.
מר במאי: איך אתה יודע?
מר ז'ון: אה?
מר במאי: תיזהר!
מר ז'ון: ממה?
מר במאי: על מה אתה מדבר, אני חושב שאתה צריך ללכת לרופא! זה
כבר חוצה כול גבול! אתה תמות בקצב הזה!
מר ז'ון: אבל אני מר ז'ון.
מר במאי: ואני מר במאי! (קובע נחרצות)
(שניהם מסתובבים אחד לשני ופורצים בצחוק מטורף)
מר במאי: (עדיין צוחק) אתה קורע אותי חבר יקר! (הוא יורד על
ארבע ומתחיל לשחק עם חתיכות הקרטון שעל הרצפה, לאחר מלמולים
חסרי שליטה פוצח מר במאי בבכי היסטרי) האופניים שלי (ממשיך
לשחק בקרטונים) כול כך אהבתי אותם!!! הם כול כך חסרות לי
עכשיו!
מר ז'ון: אני צמא!
מר במאי: גם אני (מפסיק בבת אחת לבכות, נעמד על רגליו)
גברת ננסית: שראאאאאאאאאאאגגגגגגגג (שואגת בכוח רב)
מר ז'ון: שמעת את זה?
מר במאי: לא!
מר ז'ון: אז איך אתה יודע שלא שמעת את זה אם אתה לא יודע מה לא
שמעת?
מר במאי: לא שמעתי כלום, אני חירש כבר חמש שנים (מחיל ללכת
לכיוון הקהל ופונה אליו) זה קרה כשהייתי בצבא... סיפור קשה...
(מוחה דמעה קטנה) אני ישבתי בטנק ו... (מתחיל לבכות ממש) אני
מצטער, זה פשוט כול כך כואב לי עכשיו! אני הייתי בטנק שלי
ויונה קטנה ישבה לי על הכתף!
יונה!!! אתם מבינים? (מוחה את דמעותיו) יונה! אף פעם לא אהבתי
יונים, הם מסריחות, אני לא אוהב אותם!
מר ז'ון: אני דווקא אוהב אותם!
מר במאי: (מסתובב במהירות לכיוון מר ז'ון) באמת?
מר ז'ון: בטח!
(שהייה)
מר במאי: שמעת את זה?
מר ז'ון: לא, לא שמעתי כלום.
מר במאי: גם אני.
מר ז'ון: מה קורה פה?
מר במאי: זה פשוט מאוד.
מר ז'ון: באמת?
מר במאי: כן.
מר ז'ון: אז מה זה?
מר במאי: מאיפה אני צריך לדעת?
מר ז'ון: משם!
מר במאי: מאיפה?
מר ז'ון: שכחתי.
מר במאי: אה?
גברת ננסית:
ששרראאאאאאאאאאאאאאאאאאאגגגגגגגגגגגגגגגגגג!!!!!!!!!!!!!!!!!
מר במאי: שקט פה, הלא כן?
מר ז'ון: די שקט, חבל רק שיש כול כך הרבה רעש...
מר במאי: כן, הרעש הזה משגע אותי.
מר ז'ון: כן, אה?
מר במאי: כן, לפעמים אני מתפלל לקצת שקט אבל זה לא קורה אף
פעם!
מר ז'ון: אתמול היה שקט!
מר במאי: זה לא היה מחר?
מר ז'ון: לא! זה היה אתמול!
מר במאי: הייתי בטוח שזה היה מחר.
מר ז'ון: זה היה אתמול!
מר במאי: אני מר במאי!!!
מר ז'ון: אני מר ז'ון!
מר במאי: אתה בטוח?
גברת ננסית: אפצ'י!!! (משתעלת בתיאטרליות)
מר ז'ון: לבריאות!
מר במאי: תודה, אני מצונן כבר יומיים.
מר ז'ון: באמת? יש לי תרופה נגד זה.
מר במאי: באמת? לי יש נזלת! מה יש לך?
מר ז'ון: לי יש חלון אדום!
מר במאי: מה אתה רואה בו?
(מר ז'ון ניגש לחלון האדום ומסתכל דרכו)
מר ז'ון: אני לא רואה כלום.
מר במאי: הלווי והיית רואה משהו...
מר ז'ון: איך אני יכול לראות משהו?
מר במאי: (לוחש בחוסר ודעות) עם העיניים!
מר ז'ון: (צועק בקול ענק ועצבני) עם מה???
{מסך ירוק יורד מלמעלה, המחזה נגמר}
דמויות:
- מר ז'ון: גבר בן 30 בערך.
- מר במאי: גבר שמנמן בן 45 בערך.
- גברת ננסית: אישה ננסית בת 25-70.
אם למישהו זה מפריע אז הוא יכול להוריד חלק מהוראות
הבימוי....
פשוט הייתה לי תמונה מאוד ברורה למה שמתרחש על הבמה וקשה היה
לי לוותר על כמה הוראות ספציפיות (של הבעות פנים למשל...)
בכל מקרה, אם הגעתם לפה יהיה בזבוז לא להגיב, הלא כן?
אז בבקשה, אנשים, אם היה לכם כוח לקרוא את כול זה למה שלא
תכתבו מה אתם חושבים על זה? (תגובותיכם חשובות לי!) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.