|
כשאת לא לידי אני חנוק געגועים
נראה שמח מבחוץ מלא בעצב מבפנים
הנשמה דוממת ובריקנות אני טובע
ים של מחסור בהיעדרך אותי מציף, אותי קורע
אני כמו אדם עני מרגיש שפתאום אין לי כלום
על העסקה עם האושר אני עדיין לא חתום
אני כל כך צריך אותך עד שזה פשוט הפך לתלות
ולהיות בלעדייך פשוט הפך להיות סיוט
"אני אוהב אותך" אמרתי לך את זה לא פעם
אבל זה כל כך נכון עד שזה לא נמאס אף פעם
את אולי לא ילדת חלומותיי וזאת לא אני קובע
אבל יש לך בעלות עליי ואת זה אני יודע |
|
|
אני דווקא
מאמינה באלוהים,
אני גם מאמינה
שהוא אישה, אבל
איזו מן אישה
קוראת לעצמה
בועז רימר?!
זאטוטה
פסיכודלית,
שוקלת אתאיזם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.