[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הלוואי ויכולתי לעזוב אותו. גם אם הייתי משתדלת בימים הוא היה
בא בלילות, מככב בכל כך הרבה חלומות. איך אפשר לעזוב משהו
שרודף אחרייך?

זה לא היה ממש טראגי, אבל התייחסתי לזה בפרופורציות לא נכונות.
ככה גם התייחסתי לעניינים אחרים, אבל לך תתווכח עם פרופורציות,
ועוד בלילה.

מי שכן התווכחתי איתו היה גיא. וגם איתו לא תמיד התווכחתי.
גיא גר בגן העדן האבוד שלו, דירת חדר מטונפת שהתגוררו בה שלושה
דיירים. ברגע שנכנסתי לשם קפץ עלי גוש שיער ענק ושחור שאינו
מדיף ניחוחות. הוא היה עד כדי כך ידידותי שהפיל אותי ארצה. היד
שלי נתקלה במאפרה שעלתה על גדותיה, ובזמן בו בדלי הסיגריות
התפזרו לכל עבר פילחה את האוויר יללת חתול.

"קליאופטרה", אמר גיא, "לא סתם חתול."

קליאופטרה קפצה על מכסה האקוואריום, שגם אם היו בו דגים אי
אפשר היה לראות אותם בגלל המים העכורים. ניקולאס שהיה בעיצומה
של התקפת השמחה שלו רץ בכוך הקטן כמו משוגע, נוגס בכל חפץ
שנקרה בדרכו. קליאופטרה הביטה בו ממרומי האקוואריום במבט אוהב,
עד כמה שחתולה מסוגלת לאהוב כלב.

גיא הביט מרותק במסך הקטן, מתעלם ממני לחלוטין.

"חלמתי חלום. חתול שחור גדול טורף חתול שחור קטן."

גיא הפנה אלי את מבטו, ואני המשכתי:
"סיפרתי את זה לקוראת בקפה והיא אמרה לי שזה חלום רע. אויב קטן
שלי, יהפוך לאויב גדול. חשבתי על מה שהיא אמרה. אני יודעת מי
זה. השאלה היא מתי הוא יתחיל להזיק."

"שאלה קשה", אמר גיא באדישות, "אבל את יודעת, אם היא מטרידה
אותך אז הוא כבר התחיל להזיק."

"ותגידי", המשיך גיא, "אין לך בעיות אחרות?"

"יש לי. אני לבד. כבר המון זמן אני לבד."

"אז מה", הוא אמר, "גם אני. מתרגלים. את בוכה על בעיות בעבודה,
על אהבות ופרידות, ואז את קוראת איזה ספר על השואה, או מבקרת
מישהו בבית חולים, והדברים מקבלים את הפרופורציות הנכונות. הכל
יחסי. גם כאשר את מתכחשת ליחסיות הזו היא עדיין קיימת, ועדיף
להכיר בה ולהפסיק לשפוך דמעות סתם. תבכי רק אם את נהנית מזה."

הוא חזר לבהות במסך הקטן ואמר: "אנשים ישאלו אותך למה את בוכה,
תגידי- אני נהנית מזה."

הוא העביר לי את הסיגריה, ונראה שמבחינתו העניין סגור.

כשנהגתי בחזרה הביתה, הרחוב הראשי הרגיש לי כמו רכבת הרים
בלונה-פארק. נסקתי וצללתי בירידות ועליות שגרתיות לחלוטין.
כמו שאני עושה בחיים. נוסקת וצוללת על קווים ישרים.
הי, את, פרופורציות- אמרתי לעצמי וצחקתי.

נהג אחד שעצר לידי ברמזור שאל: "תגידי, מה מצחיק? למה את
צוחקת?"

עניתי לו: "סתם, כי אני נהנית מזה, יש לך בעיה?"

"יש לי הרבה בעיות", הוא ענה לי.

"לך לגיא", אמרתי לו, ולחצתי על הגז.  

אני לא יודעת אם לקח את דברי ברצינות או לא, בכל אופן, אם אכן
נסע לדירתו של גיא כעבור שבוע, היה מוצא על הדלת מודעת-אבל שבה
היה כתוב שגיא נפל בפעילות מבצעית אי שם בדרום הארץ.

אני לקחתי אלי את ניקולאס וקליאופטרה וקניתי אקוואריום.

התקפות השמחה של ניקולאס הלכו והתמעטו, והוא היה מרבה לרבוץ על
השטיח מול המסך הקטן והכבוי בעיניים עצובות. קלאופטרה, למרות
שכבר לא רדף אחריה, הייתה קופצת על מכסה האקוואריום, כנראה
מתוך הרגל, יושבת שם ומסתכלת עליו באהבה, עד כמה שחתולה מסוגלת
לאהוב כלב.

אני הייתי מביטה בשניהם כמו בלילה ההוא. אבל אחרת.


מרץ 2005







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שלח סלוגנך על
פני המים
כי ברבות השעות
יחזור אליך
בריבית דריבית
ואולי עם סלוגן
קטן, תינוק


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/3/05 16:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תיאה גרין

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה