לא נותרו כוחותיי בכדי לצעוד הלאה,
לגלות את האור ולהמריא מעלה מעלה.
אולי אפסיק כי נטשו אותי הימים
הימים שאהבתי לשוטט על החוף ולהביט בכוכבים.

נאפסו מילותיי בין כל ההמון,
לא נותר בי כח בכדי לדבר
חשבתי על המחר ועל יום קצת אחר.

יחפה הייתי אז בימים הקרים,
בהם הרוח נושבת- והכל מרים.
גופי מוטל ליד עץ ערום
עיניי מורמות אל המרום.

טיפות נוזלות על פניי החיוורות
פוקחת שוב עיניים שנותרו כעיוורות,
מושיטה יד כדי לנגב זיעה קרה
ושוב נזכרת בעולם כה אכזר ורע.