מי אשר שימח לבב אנוש
יסעד ליבו וארשת שפתיו נודעת
ברבים ייטמע, אך כאילם לא יפתח פיו
השפל והרם מכולם
נוהרים בשמחתם אליו
צחוקם מתגלגל בעיניו
הטובות את ליבו יציפו
מיימי דמעותיו נוצצות כלהבה
מתוקה וכואבת, שמורה היא עמו,
מתעלה אט אט בכל יישותו
את החול מפזר ברוח
חייו כחיי אלמוות, מפזז ברקיעים
ספורים ואינם תמים
כגיבור לרוץ אורח שנותיו
ארוכות כתקוותיו מעלעליו הנעים
זמירותיו שואים ועולים כהמון קסמיו
הלילות כפתרון חלומותיו
מי אשר ידעם הלילה, ישימם כבניו
ישחרוהו, יובילוהו בחיים
אושרם כרשפי קשת, בליבו ימיהם יחצו
בליבו כתקוות השני הבוערת, כמן ינצרוהו
לעד ולהילולי העולמים. |
