אילנה אדנר / נצח |
ריחך לקירבי אספוג
וקצבות נשימותיך אספור.
כפות ידיך
את גבי תלטפנה ברוגע
זרועותיך אותי תחבוקנה
וחיקך שוב לי בית יהיה.
וכשיבוא יום וידי בידך שוב תיגע
ועיניי בשתיקה דוממת את עיניך תראנה
עלטת ליל שליווה
ליבי הרצוץ
בחיוך הפרוש על פניך תואר.
וכשיבוא יום ואני שוב לצידך אתהלך
ומגע ידייך
נפשי הכלואה ישחרר,
את מסירותך בעיניך אראה
ויומי לנצח ייהפך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|