זה משתלט כל פעם מחדש, ההרגשה של ה"כלום". המחשבות שרצות בזמן
ה"כלום" מתישות, מלחיצות, מפחידות, שוברות, מעציבות והכי נורא,
תחושת חוסר האונים והבלבול. אתה מרגיש "כלום" למרות שכאילו יש
לך "המון", אתה יודע שיש לך כיוון, אבל  חסר המצפן בכדי להגיע
לשם. אתה יודע שאתה יודע - אבל אין מה לעשות.

זאת ההרגשה הכי אמיתית שאפשר להרגיש, זה מתחיל מסביבך ואז
בנוסף להילת ה"כלום" הסובבת זה מתחיל גם לגעת והגרוע מכל -
לחדור, לחדור לך דרך העור, מדגדג אותך בגרון, מסובב לך את הראש
ומשם לתוך מערכת הדם - בום !!!. זה מגיע ללב ומתפרץ בגדול
וממשיך לעצמות... לעצמות! לבסיס של עצמך. הרגשת חוסר ההגיון,
חוסר האונים, הרגשה שמרגישים אנשים שמבינים שהם גמדים.

כלום זה כלום, וזה גם כן בסך הכל מקרה,
ובלי הכלום הזה, לא היה הכלום שהיה לפני וגם לא היה הכלום
שלי.

ומה היה קורה אם לא היה הכלום של כולנו?, כלום.