נניח שידעת,
עם צחוק רועם הגזמת.
הכאב מתפתל מסביב לגרוני,
וכמו נחש הפיתון חונק אותי לאיטו,
מכבה להבה שגדולים מאיתנו כינו "הנשמה".

אז אני לוקח צעד אחד אחורה,
מתפתה אל תוך האוויר הקר הזה -
שנושא את הריח שלך,
הריח ההוא של לפני שלוש שנים,
מתפתה לתוכו, ולא מסוגל לצאת.

את קוראת לי קיטצ'י ומכבה את האור,
חוצה אותי לחלקים רבים, תוך כדי הירהור אחד זמני.
המפתח הגדול קשור בין שדייך -
שאני מדמה אותם לשדים רעים מהגיהנום.

נניח שהלכת,
בריצה מטורפת הגזמת.
אותי חצית, על אף היותך מתוקה ונשית
הייתי נותן את הכל.

אני עדיין מתקשה להרדם בלילות.







לשני