זה כבר הגיע גם למחוזותינו. כבר אי אפשר ללכת ברחוב בלי להיתקל
בהם. נכון, המשטרה עושה כל שביכולתה. שוטרים מסתובבים ברחובות
במטרה להילחם בתופעה ואף מצליחים לעיתים קרובות לתפוס את
העבריינים. אז הם כובלים את ידיהם, חוסמים את פיהם ולוקחים
אותם למאסר.  
ועדיין, הם רבים וצצים כפטריות אחר הגשם. לכאורה לא תזהה אותם.
אין בהם שוני או מום פיזי שעלול להסגיר אותם בטרם. אולם הם
נעמדים, ברחוב, וללא כל אזהרה מוקדמת לשאר העוברים ושבים
מתחילים הם להגיד בקול רם ואפשר לטעות שאפילו גאה את נבכי
נפשם.
הם מדברים בשטף ולא מפסיקים לרגע. שבו היית מצפה מהם שיחשבו
שנית על מעשיהם. ומספרים על עצמם, על משפחתם וחבריהם. זה מספר
על תשוקתו לאהבה. וזו על הגבר ששבר את ליבה. ההוא מספר על הנתק
שלו מהוריו, וההיא- על געגועיה לילדות. אין הם בוחלים בנושאים
ואין להם כל קו אדום.
לי אישית יצא לשמוע אחד מהם מדבר על "הבוז שלו לחייו
הבורגניים", כהגדרתו. אבל זה עוד כלום לעומת האחרים. ידידה אחת
שלי סיפרה כי פעם שמעה אחד מהם מדבר על "אי שביעות רצונו מן
המשטר הקיים" הנערץ עלינו.
גם ראש המשטר שלנו, מסתבר, שמע על מקרה זה. והוא הביא אותו
כדוגמא כאשר נאם בפני כל האומה והבטיח למגר תופעה שלילית זו
שלדבריו: "מאיימת על חוסנה וחוזקה של האומה הקטנה שלנו שלה
שאיפות רבות. אין היא יכולה להרשות לעצמה איומים מעין אלו."