מצטופף, בין קירות עולם עגול.
ספון בתוך החוויה של אמש.
מתעטף, באוונגרד שאין לו סוף
קפוא, הכול מקדים אותי ובר חלוף
ואפשר לחשוב שאין מחר...
[לא, אין עוד]

יום...
חום... אין עוד שמיים!
זה כל מה שניתן תחתם.

"קום עכשיו, עזוב אותך שטויות...
תזרום ואל תהיה כל כך כבד".
"והוא נהר איתן, וחייך בו זורמים",
כך מנסים הם לנחם איש סלע.
ואפשר לחשוב על לבה...
[תזרום כבר]

יום...
חום... אין עוד שמיים!
זה כל מה שניתן תחתם.

מקשיב למוסיקה, לצלילים המפכים
המעיין המתגבר לא די בו
ואפשר לחשוב שזה זה זה...
[מכל וכל]

יום...
חום... אין עוד שמיים!
זה כל מה שניתן תחתם.
תום...
רוך... אין עוד שמיים!
זה כל מה שיש תחתם.