בסירה שלי אין מנוע ואין מדחף
לא זורם בה דלק ולא נפגם בה שום חלק.
היא מונעת בעזרת הרוח שלי ובמגע ידיי,
בניפוח שריריי ובמתיחת גידיי
שאינם יודעים די.
הסירה שלי שטה בכל צבעי המים:
לעיתים היא משוטטת בתעלות הביוב של החברה
עם תחתית שקופה
וצופה בשקט בחוליי החברה.
לעיתים היא מקפצת מעל גלים גבוהים
ומטלטלת עצמה בין עולים ליורדים
שלא יכולים להרגיש עצמם קבועים.
כשנושבת לה קצת רוח
אני מותחת מפרש לבן וחלק
ומודיעה לעולם שנגמר המאבק.
וכשהים שקט והדממה בכל
הסירה שלי נחה על הכחול
שצוייר בבראשית עם מכחול.

וכשתגיע השעה לעגון במקום המוסכם
אתחיל לצייר סימנים על חולות הזמן
לא בעזרת החלק היושב
אלא הקם.