להתקלח יחד פעם ראשונה בבסיס צבאי בצפון הארץ
אנחנו יותר יפים מהנוף של החלון, שמישהו יבוא לצלם אותנו
מטופפים בין החדרים, חתוליים, מתרגשים כמו לפני
מבצע חשאי, הרגליים היחפות מהדהדות
מאחורי הדלת הסגורה בלשכה, תעזוב
את המנעול אני אומרת לך. אם מישהו ייכנס באמצע
אחר כך זה יהפוך לסיפור של החבר'ה
ובסוף אף אחד לא יהיה בטוח אם זה קרה באמת.
אני מסירה בגדים

והם צונחים לרצפה כמעט מבלי שאגע בהם.
אני יודעת להתמסר מרחוק, לא צריך תמיד
להתקרב אליי, לשדל אותי, האהבה שלי היא רב כיוונית, על שביטית
נפרשת חלקה, חמאה על חיוך של תינוק, אל תיבהל
כשאני רבה איתך. אני מאמנת לנו את שרירי הכעס,
כמו סבא שלי שהולך ארבעים צעדים ביום
בגינה מתחת לבניין. גם לאהבה יכולים לצמוח קמטים.

מתחת לזרם אנחנו מסבנים אותנו לאט, אחות ורופא,
רופאה ואח, שני חולים, יש דברים
שמשתנים. ואלה שלא
גם משתנים (בפעם האחרונה -
אנשים שנשארים במקום הם שבילים בלי צמחיה
אפשר ללכת בתוכם אבל זה ארוך ויבש, ויש לזה
טעם של קישוא).
אחרכך כשאנחנו יוצאים לא דחופה לי המגבת,
העיניים שלך
מהקצה השני של החדר שואלות איפה המבוכה שלך,
אני לא מכיר בחורות שלא סוגרות את האור כששוכבים. מביא לי את
התחתונים
שתלויים על הכיסא ואומר ברוך מה יהיה איתך
תגידי לי.