מיטל ליבק / כנפיים לבנות |
נשברת אל מול השקיעה.
אתה עזבת ואיתך ליבי,
שמור אצלך לעולם.
הגשם היורד מתערבב דמעותיי,
הורד האדום מתערבב עם דמי.
מרחפת מעל כולם
כנפיי מובילות אותי אל תוך האור.
דמעותיי יבשו,
דמי פסק מלזרום.
כנפיי לבנות טהורות,
כבר לא כואב לי כלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|