15.2.05

אני לא נעלב
כמעט אף פעם.
אך אני חשוף...

לא במילים -
בשפת גוף.
כל קליפה כך נושרת
ועור חדש מתגלה
מואר
עם הילה
וצבעים מרנינים.
מה שלא מעניין
אסיר מדרכי בחיוך
וכך הלא מעניינים מסתכלים בי כמו בינשוף מוזר
ואני רואה מבעד.
תולה קליפותי בשיריי
שאזכור מה עטף הגלעין בתוכי.
מבין, מסנן
ומפניייייייייייייייייייייים
שר, רוקד
ופורץ בחיים.
בניתי חלום
עם המון קרניי שמש
ועוד קרן בוקעת
כשקליפה משתלשלת.
אם אחר זאת יקרא
אפשר שיחשוב השערות
הקשורות ביהירות של עצמי.
אך אנוכי חש
כי הסבר של השיר
יהיה מסיכה אינדיאנית
מעץ חום כהה
ופרצוף מריר ומזלזל.

כשאדם נחשף
קשה להבין אותו.
אך הוא לא נעלב...