|
15.2.05
אני לא נעלב
כמעט אף פעם.
אך אני חשוף...
לא במילים -
בשפת גוף.
כל קליפה כך נושרת
ועור חדש מתגלה
מואר
עם הילה
וצבעים מרנינים.
מה שלא מעניין
אסיר מדרכי בחיוך
וכך הלא מעניינים מסתכלים בי כמו בינשוף מוזר
ואני רואה מבעד.
תולה קליפותי בשיריי
שאזכור מה עטף הגלעין בתוכי.
מבין, מסנן
ומפניייייייייייייייייייייים
שר, רוקד
ופורץ בחיים.
בניתי חלום
עם המון קרניי שמש
ועוד קרן בוקעת
כשקליפה משתלשלת.
אם אחר זאת יקרא
אפשר שיחשוב השערות
הקשורות ביהירות של עצמי.
אך אנוכי חש
כי הסבר של השיר
יהיה מסיכה אינדיאנית
מעץ חום כהה
ופרצוף מריר ומזלזל.
כשאדם נחשף
קשה להבין אותו.
אך הוא לא נעלב... |
|
|
אמש התקלקל לי
הקוטג' במקרר.
בצר לי פניתי אל
אשתו של ידידי
ורעי המלומד
אמנון ז'קונט,
למען תעוץ לי
עצה.
העיפה ורדה מבט
אחד באותו קוטג'
וצווחה:
תזרקי אותו!!
אני, שמחתי על
העצה הנבונה.
אבל אמנון אמר
שהיא פשוט לא
יודעת להגיד
משהו אחר.
אפרוח ורוד,
תזרקו אותו כבר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.