[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








יוני אהב אותה מהרגע הראשון שהוא ראה אותה. כמה שהוא חשק בה.
פתאום הוא הבין את כל מה שאמרו לו על אהבה ממבט ראשון. הוא היה
מביט בה במסדרונות הקמפוס, הוא היה מריח את הריח העדין שלה
כשהיא הייתה חולפת על פניו ושואף חזק בשביל לא לפספס אף חלקיק
של ריח.
הוא היה מביט בה מרחוק כמהופנט כמעט שנה. לא יכול לגעת. כה
קרוב אך גם כה רחוק.
אם רק היה אפשר, היה אומר לעצמו בלילה לפני שהוא נרדם. אם רק
הייתי יכול.
וזה לא שיוני היה בחור ביישן. הוא כבר היה עם בנות, כשהוא רוצה
משהו הוא משיג, זאת הייתה המנטרה הקבועה שלו. אבל לא אותה.
הוא חוזר הביתה מעוד יום של פנטזיות ומתקשר לחבר הכי טוב שלו,
אסף, הוא שואל אותו אם הוא רוצה לצאת היום לשתות משהו.
אסף אומר שאולי, יש לו תכניות, שהוא יחזור אליו יותר מאוחר.

יוני ואסף חברים מאז שיוני זוכר את עצמו. עוד מהגן. תמיד היו
ביחד. צמד חמד, אמרו עליהם.
כשגדלו התגייסו שניהם ליחידה מובחרת וזכו לשרת ביחד. מיטה ליד
מיטה הם ישנו. תמיד ביחד, אף פעם לא נפרדים. גם לחו"ל הם טסו
ביחד, חצי שנה בילו במסעות בעולמות רחוקים, רק שניהם. צמד
חמד.
גם כשאבא של יוני נפטר, אסף לא זז ממנו. הוא היה איתו ברגעים
הקשים של השבעה, היה שם תמיד לחבק ולתמוך, לתת כתף לבכות עליה
ולעזור מתי שצריך.

אסף מתקשר חזרה. הוא מצטער, אבל הוא כבר קבע תכניות עם חברה
שלו, שלי. אולי נעשה משהו מחר, הוא מציע ומנתק.

אסף הכיר את שלי בחו"ל, בטיול הגדול שלהם, יוני ואסף פגשו
חבורת בנות בחופים הלבנים של תאילנד שבוע לפני החזרה לארץ ושלי
הייתה ביניהן, בלונדינית חייכנית ויפה. שניהם חשקו בה.
בלילה אחד של סמים ועירפול חושים הצליח אסף לפתות אותה למיטתו
ומאז הם ביחד, כמעט שנה אחר כך.
והוא, יוני, מאוהב בה מהרגע הראשון שהוא ראה אותה, מביט בה
מרחוק, יודע שאסור לו לגעת.
שלי התחילה ללמוד באותה מכללה עם יוני, כאילו דווקא. חשב לעצמו
לפעמים.

בלילה אחר של שיכרות, הוא פגש את שלי במסיבה ואסף לא היה ושלי
שאלה אותו אם הוא רוצה לרקוד איתה. הוא הביט בה במבט מוזר ושאל
אותה ספק בצחוק ספק ברצינות אם חבר שלה לא יכעס.
יוני, תפסיק להיות כזה טמבל, שלי צחקה וחיבקה אותו. ליבו געש
בקרבו. הוא נצמד אליה והריח את השיער שלה, לקח שאיפה עמוקה
בשביל לא לשכוח את הרגע הזה לעולם ושלי צחקה כי הוא דגדג אותה.

הם רקדו ואז הוא התרחק ממנה קצת ואמר לה בעיניים שיכורות, שאם
הם היו חיים במקום אחר ואם היא לא הייתה עם אסף, אם הוא לא היה
חבר שלי, אז...
אז מה...? שלי שאלה. אז... אז הייתי מנשק אותך עכשיו, אמר.
ושלי רק צחקה וחיבקה אותו שוב, יודעת שזה האלכוהול מדבר.

ואולי לא, אולי היא מרגישה כמוהו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קרבי זה הכי,
כואב...

-אחד מפאלו אלטו
שלא מבין למה
הצבא לא אוהב את
הסלוגן שלו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/3/05 1:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שחר סקטור

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה