[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








את המשפחה של אבא מעולם לא אהבתי, הם היו פולנים מדי, מרוחקים
מדי, קרים. גם כשסבתא הייתה נותנת לי נשיקה בלחי, הייתה לי
הרגשה שהיא עושה את זה כי ככה חינכו אותה. המשפחה של אמא הייתה
שונה לחלוטין, הנשיקות והחיבוקים היו כנים, הייתה הרגשה של
חום, של אהבה. במיוחד אהבתי לבקר את סבא, לחבק את הגוף הקטן
שלו ולצחוק כשהיה מוציא לי מטבע מהאוזן, למרות שראיתי את הקסם
הזה כבר אלפי פעמים. סבא אהב לספר לי סיפורים, כאלה שהמציא
וכאלה שקרו לו באמת. במיוחד אהב לספר לי סיפורים מצחיקים, כי
הוא אהב לראות את החיוך שלי.
לפני שנתיים הייתה הפעם האחרונה שביקרתי אותו. נכנסתי לסלון,
כפי שתמיד הייתי עושה, ונישקתי אותו. הוא הביט עליי במבט מוזר
שלא הצלחתי לפענח באותו רגע, אמר לי שלום ושאל לשלומי. אמרתי
ששלומי טוב ושאלתי לשלומו חזרה. הוא לא ענה, פשוט בהה
בטלוויזיה. סבא שאל לשלומי חמש פעמים באותו ערב, למרות שעניתי
לו בכל אחת מהפעמים. היה נראה כאילו ראה אותי בפעם הראשונה
באותו יום.
כמה ימים לאחר מכן אמא לקחה את סבא לרופא, שעשה כמה בדיקות
וקבע שסבא חולה באלצהיימר. הקביעה לא הפתיעה אף אחד, לכולנו
היו את אותן החשדות.
מאז, בכל פעם שההורים שלי ניסו לשכנע אותי לבוא לבקר את סבא,
מצאתי תירוצים לא להגיע: שיעורי בית, עבודה, חברים, סרט טוב
בטלוויזיה. אחרי שנה הם הפסיקו לנסות.
אתמול, ככה אמא סיפרה לי, סבא שלי השתין על התנור, כמו שאני
עשיתי כשהייתי בן שנה וחצי. מתברר שזה היה שיפור במצבו,
לאחרונה, הוא לא זכר שעליו ללכת למקום כלשהו כדי להשתין, ופשוט
היה משתין על עצמו. לו הייתי שם, הייתי יכול לצלם את זה
ל"פספוסים" ולזכות במכונת כביסה, שעליה אוכל להשתין כשאני
אזדקן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לפני כמה ימים
ראיתי מדבקה על
אוטובוס שאומרת:

"באוטובוס זה יש
כסאות
ארוגונומטיים,
פנאומטיים
והידראוליים.
התלהבתי אז
עליתי, רק כדי
לגלות שהכסאות
לא נוחים בדיוק
כמו האוטובוסים
האחרים. כמו
שנאמר אותה
הגברת בשינוי
משענת.

המלאך דורש
להכיר בבולשיט
כשפה רשמית


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/3/05 0:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איציק יאצק שפיציק

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה