מיכל, עופרה ובני אמדורסקי יושבים בשמיים ומעשנים סיגריות.
עופרה מתחילה לשיר: "ערב של שושנים נצא נא אל הבוסתן...", ובני
מצטרף אליה בקול שני: "הבה אלחש לך שיר בלאט זמר של אהבה...",
הם נהנים.
לפעמים עפרה מנסה להכניס לשירים של הדודאים כל מיני סילסולים.
היא לא מצליחה כי מיכל גוברת עליה בקולה.
מאז שהיא עלתה למרומים נהיה לה קול יפה כמו של אסתר עופרים.
בני פורט על הגיטרה שלו ברכות, עפרה מזמזמת איזה פזמון ישן
ומיכל מכרסמת פופקורן צהוב מחמאה.
בסך הכל די משעמם להם שם למעלה.
מדי פעם מיכל מתבוננת למטה, גונבת כדורסל חדש מילד קטן ומחפשת
מישהו למשחק קצר של "אחד על אחד".
בני שואל את עופרה אם היא רעבה והיא עונה לו שקצת.
מיכל מציעה להכין מלאווח. בני עונה לה ש"בסדר, אבל צריך לחכות
שבגין יחזור."
הכל שקט שקט. שליו כל כך... שליו עד שעמום.
"הנה בגין! איפה אתה? כבר התחלנו להיות מודאגים."
"הייתי עם גולדה, הלכנו לקנות לה נעליים."
מיכל אומרת שהיא לא הייתה רוצה להיות בנעליים של גולדה.
הם אוכלים את המלאווח המשומן בהנאה. השמן נוזל להם על הסנטר
ומלכלך להם את האצבעות. הם אוכלים עוד ועוד.
פה למעלה לא צריך לדאוג בגלל קלוריות. כאן דברים מטוגנים לא
עושים צרבת.
אחרי המלאווח בגין מכריז על השלאף שטונדה. ישנים שעה, שעתיים
זה לא באמת משנה.
אחרי זה קמים, ובעזרת האנטנות המיוחדות צופים ב"ערב חדש".
שרים קצת ושותים תה חם עם מקל קינמון.
ככה זה כאן.
אוכלים מלאווח, שותקים, כוס תה, מזמזמים שיר, הולכים לישון.
עוד יום עבר.
שעמום.
שעמום מוות.