לשטוף את הטינופת
לחטא את העור בויסקי
לנשום פעמיים, לנשוף פעם אחת
להישיר מבט
ולצחוק לצחוק לצחוק.

אחד, בשביל להפחיד אותך
שניים, בשביל לשמח אותך
שלוש, בשבילי.

סדין ירוק, כרית כתומה
קיר חלק, תמונה ישנה
צלילי פסנתר וריח עשן מתפזרים בין שנינו
אני יכולה עכשיו לחייך ולהגיד שטוב לי
אני יכולה עכשיו לחייך ולהגיד
אבל יותר טוב שאני אשמור את זה לעצמי
מי יודע מאיפה זה יבוא לי פתאום.

כל-כך רצינו לכתוב הספדים, לתלוש ת'וורידים, לפזר ורדים
מעל המצבה.
אבל עמדנו בשקט, מורכני ראש, בבית העלמין הכי פורח בדרום
תוהים לעצמנו מדוע גידרו את החלקה הצבאית, היא כבר מלאה לגמרי,
ומה יעשו עם החייל הבא? יצטרכו לבנות עוד חלקה.
מי יהיה החייל הבא?
צעצועים על קבר של ילדה קטנה, הם לא יודעים שהאופנה כבר
התחלפה? עכשיו זה מחליף צבעים והבובה צריכה גם בטריות שימסו לה
בבטן, נו באמת הילדה נחנקה ותשכב כאן לנצח, לפחות יכולתם לקנות
לה צעצועים אופנתיים.
כל-כך רצינו לכתוב הספדים לעצמנו, לתלוש ת'וורידים של עצמנו,
לפזר ורדים
על עצמנו
אבל עמדנו בשקט, מורכני ראש, ממשיכים לנשום את אותו האוויר
באותו ישוב קטן, הכי פורח בדרום.

אהובי שאהבתי אליו מזמן נשכחה
יחזור.

הוא יחזור בחלומות שלא אבין את פשרם
הוא יתן בידיי תינוק וילך
התינוק לא יבכה וירדם בזרועותיי
אהובי יחזור בחלום אחר ויחכה לי מתחת למרפסת
הוא יצעק אבל אני לא אבין אפילו משפט אחד
אהובי חוזר אליי בחלומות, אבל כבר אין בי טיפת אהבה אליו
לא באשמתו, לא באשמתי
הוא האהוב היחידי שלי, ואני כבר לא אוהבת
מרוקנת
מנסה להכיל את עצמי בעצמי
ויש לי כמה סטוקים במחסן למקרה שאגמר.


אהובי חוזר
ולי
זה פשוט לא אכפת.

וזה דוקר אותך
מהגרון אל הבטן
סכינים סכינים וזה שורף
כמה דם בבשר כמה דם בראש
אבל גופי מכוסה ועטוף בבדים
שלם לחלוטין, נקי
כבר זמן מה


אני לא יכולה לחזור אחורה
בבקשה אל תבקשו ממני לחזור אחורה ולספר
עשיתי את זה מספיק, עשיתי את זה יותר מדי
הסיפור הזה כבר לא עושה כלום
חוץ מבחילה נוראית
כמו כף יד גדולה שתופסת אותי בגרון ומצמידה אותי לקיר
ודורשת

תספרי.





[הקליפות מתחילות להסדק
זה באמת סימן שנהיה כבר משעמם]





פתאום.