|
מחר גידי נוסע למטולה ואני אשאר לבד.
אני לא אוהבת שגידי נוסע. אני לא אוהבת את מטולה.
תמיד כשגידי נוסע אני מפחדת שהוא לא יחזור.
במטולה יש כלב אחד גדול כזה ותמיד כשאני וגידי נוסעים לשם הוא
קופץ עליי וממלא אותי ברוק הדביק שלו.
בפעם האחרונה שהיינו אמורים לנסוע למטולה התעקשתי להישאר בבית.
גידי כעס קצת, ניסה לשכנע אותי... אבל אני לא הסכמתי. שונאת
שממלאים אותי ברוק של כלבים. שונאת שקופצים עליי.
עברו כמה ימים ועוד מעט גידי יחזור.
אני מתגעגעת אליו. רוצה להרגיש שוב את הידיים שלו מלטפות
אותי...
שהוא יקרא לי אל החדר...
יקשור אותי...
ואז נצא ביחד לטיול בגן הציבורי. גידי יזרוק כדור ואני ארוץ
להביא אותו, כמו שהיינו עושים פעם, כשהייתי גורה. |
|
|
מתוך קריאה
עמוקה ודייקנית
של הסלוגנים
בבמה, הגעתי
למסקנה שעד היום
לא פירסמתי משהו
שהיה גם מנוסח
יפה וגם התוכן
שלו היה עמוק
ופילוסופי, אז
בגילוי מרשים
אני מביאה
בפניכם את משפט
החכמה שצץ לי
בראשי לפני זמן
מה ומלווה אותי
עד היום,
והחלטתי לחלוק
אותו עמכם: "טוב
למות בעד
בימתנו"....
טושטוש לפחות
מנסה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.