מיכל דניאל / עורות כבויים |
רק אם היית
נוקש אצבעות על
חולצה מעומלנת
מודיע לי כי אין שם
לב
הייתי הולכת לזרוע
לך אברים פועמים
להתרגש עליך באכזריות
לבכות אליך שנולדתי שהתפזרתי
שנים כל כך רבות
למה נשארתי הסתובבתי
לחכות לבאות
כשהאור כבוי
למה באתי
ללכלך לך פה
לרחוץ
לך רגל
להטיל את חיינו
על הצד ההפוך
היית נכון להשליך
מוכן לרכוס
לי אופק
פותח לי עכשיו
פנים
מראה לי לב
הייתי נכונה
לתקוע בי
אבן
אתה מגלה לב
פותח לי פנים
אוויר שלי בבית
שלי יש איש יש
לו יד מקיפה לי מותן
להוריד מפרשים
לתקוע בי עוגן.
לתקוע יתד
בחולצה שלו
מכאן
אתה לא הולך
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|