שאול לא נשאלת
בכתר לא חפצת
הן את האתונות ביקשת
ומה נורא הדבר אשר מצאת!

שלוש פעמים נמשחת
לדברי הבזים לך, החרשת.
על נחש העמוני, גברת
ואת אנשי יבש, הושעת.

למלחמה נאספו הפלישתים
ועמך, אשר אהבת, התחבא אף בחוחים
הערלים, כחול אשר על שפת הים
העברים, נמס ליבם.
והרואה אינו נראה
ואתה, ביצעת המעשה.
ושמואל, מי בכלל שמו לאל?
אותך מאן להלל
וגם יצא מקלל.

ומה עוד פי ימלל?
ליבי ליבי עליך, שאול
כי נשלחת אל השאול.
הן ביעתתך רוח רעה
כולם דיברו בך סרה
לא ידעו כי רוח ה' ממך סרה
גם איש האלוקים ממך סר
אף שידע, כי לך יחסר.

הנה, הפלישתים, חונים בשונם
ושמואל, בקברו דומם
ןלשאלתך, ה' ,אינו משיב
הנה היא, בעלת האוב, אולי תשיב?

אך אבוי לאותה השאלה
אותך שלחה שאולה
על הגלבוע הנבואה נגולה.

הו, שאול, על חרבך נפלת.
למען צאנך חייך הקרבת.

נשבעתי לך, מלכי,
את שירי חצבתי בדם ליבי!