בא לי לפעמים להיות זיקית
כדי שאוכל להשתנות למענך;
כל פעם להחליף תדמית,
רק על מנת שלא לגרום לאכזבה
עם פני מלאך, אולי שטן
כאות למקוריות המתבקשת
ואורך רוח שמזמן
כבר התחלף בדאגה נרכשת.
לא לפחד מכלום, ולא לחשוב,
ולא להלחץ, ולא לכאוב.
ילדה של טבע שאינני,
לא עוד סיוט של סכיזופרני.
אבל זו היא, זו לא אני.
להשתנות זה בלתי-אפשרי,
וקל מדי, למוח חולני.
ויום אחד אולי אתחיל להיות כמוה,
האישיות המכשפת, השלמה
המסכה שרק דמיון יכול לברוא,
ונשמה של...
               לא, בלי נשמה.