מיכאל ימיני / ולסיום: שיר אהבה! |
כולם מדברים איתי על שנ"צ
אני רוצה יותר, אני רוצה הכי קרוב למוות,
אני רוצה אותנו שכובים עירומים אחד בתוך השני מקופלים
סימני שאלה (אמרתי פעם) שניתנה עליהם תשובה כנה ומרגיעה
את מלטפת את גופי
אני אומר לך: "תראי, פה הסרת את חרדותיי
וכאן החזרת לי את הכח
והנה, ממש עכשיו למדתי מהו עונג."
ואני מחבק אותך כאדם התלוי בדבר
ולך לא משנה אם אני אכן כזה.
בואי ותראי איתי את מלכת הלילה מושכת למלכת הבוקר באחת מקרניה
השקט נשפך לנו כמו שהדם זורם בעורקים
ושירת הצרצרים בקצב דפיקות הלב...
מה לנו עוד?
בונוס טרק
אני לא רוצה למצות אותך אפעם
שתמיד יהיה משהו שאני לא יודע
עוד נקודה בגוף שלך שלא נשקתי
עוד מנגינה פנימית שלא שמעתי
כמו פרורי חול שאת מפזרת לאט-לאט-לאט
על גופי המצטמרר.
זהו בדיוק!
הצטמררות-דפיקות לב-נקישת שיניים-איןסופית
כל זה להרגיש שוב ושוב ועודועוד חזק-חזק
עד שנתפוצץ!
ואז, נאסוף עצמנו חלק-חלק חתיכה-חתיכה
כמו פאזל נתחבר
ושוב נתפוצץ
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|