|
לפעמים
אני רואה את שבירת הרצף
את גלי הרגש השקועים
בחיק אניות התת מודע
טבועות,
מונחות שם
לבד
אצות הנפש רצות מתרוצצות
מלטפות חמוקי ספינות בודדות
שקטות
הפוכות על צידן
כמו פסלים דמומים
בחושך העמוק
באוויר הריק
מתרוצצות נקודות
קרעים של חלומות מתעופפים
עם זנבות אש של כוכבים
במרחק שנות אור
מעבר למהירות האור
שורפים את עצמם למוות
ואין רואה
אבנים מתגלגלות כמו רגעים
שאין להם נצח
ורק השעה יפה להן
והם נמוגים
אל כוכי זיכרון שלא פג תוקפו
נימוחים אל תאי העור
מתיישבים בזויות העין
הקפואה |
|
|
היום מתה אמא
ואולי אתמול
לקחתי עוד גלולה
בלעתי אקמול
קוראים לי טפשה
וזה עוד לא הכל
באתי לבמה חדשה
כעת אפשר לשיר
די במול
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.