זה היה ליל חורף קר. גשם זלעפות נקש קלות על חלוני. ישבתי
בחדר, מכורבל בשמיכת הפוך שלי, כשלפתע צלצל הטלפון. מהצד השני
של הקו שמעתי את קולו של עומר. הוא הציע לבוא אליי כדי שנתחיל
במשימה, היא עוד ארוכה, בקושי התחלנו. הסכמתי במחשבה שאני דוחה
זאת כבר זמן רב, פעם אני עסוק, פעם אין לי זמן, פעם לא מתחשק
לי ועוד תירוצים רבים אחרים.
צלצול הפעמון בישר לי את בואו. נגשתי לפתוח את הדלת ועומר נכנס
בסערה, "קדימה! לעבודה!" הוא אמר. הוא סיפר לי שהוא גילה
שנגנבה סחורה מהמכולת של ששון. החלטנו לבדוק את העניין.
ניגשנו למוכר ושאלנו ישירות "תגיד ששון, מה קרה כאן אתמול?"
הוא חש נבוך והתחמק בהצעה לקניית סוכרייה על מקל, מפיו "הטובות
ביותר בשוק!". זה היה צפוי, שהוא יתחמק, אחרת זה יהיה קל מדי.
ציפינו למשימה קשה יותר.
החלטנו ללכת למשטרה, הרי אצלם מצוי כל המידע, אבל ידענו שלא
יתנו לנו לשוטט ולפשפש בתיקים סתם ככה, לכן חיכינו שהתחנה תסגר
ואז נוכל לפעול בחופשיות ובנחת.
חיכינו לרדת בלילה והגענו לתחנה. שברנו את אחד החלונות בעזרת
אבן שמצאנו בקרבת מקום, ונכנסנו פנימה. להפתעתנו, האזעקה
הופעלה לכן נאלצנו לפעול במהירות. מולנו היו מסודרים אלפי
תיקים על פי סדר הא'-ב' בערימות ערימות. תחילה חיפשנו תחת השם
כהן, שם משפחתו של ששון מוכר המכולת, אך לא מצאנו דבר. שמענו
קולות צועקים: "האזעקה הופעלה דרך המחסן! בואו נרד לשם!" בלחץ
הזמן ניגשנו במהרה לאות ג' תחת הערך גניבה. לשמחתנו מצאנו תיק
שבראשו היה כתוב בגדול ששון כהן. חטפנו את התיק ורצנו לעבר
היציאה הקרובה.
חזרנו לביתי ובחנו את תכולת התיק ביסודיות. בתיק צויינו פרטי
הגניבה ומספר חשודים אפשריים. דוד שושני, "כן הוא באמת חשוד,
הוא תמיד קינא בהצלחתו של ששון ובכשלון המכולת הותיקה שלו"
אמרתי לעומר. עדי שגיב, "לא, כבר גיליתי שהיא חפה מפשע, בדקתי
את זה בפעם שעברה" אמר עומר. והחשוד האחרון תומר לוי "אני לא
מכיר אותו, אבל תמיד אפשר לחפש עליו עוד מידע" חשבתי.  
החלטנו לגשת ולשאול את ששון כהן, מוכר המכולת, מה הוא יודע על
תומר לוי. הוא השיב תשובה קצרה וברורה "תומר לוי? בטח! אני
מכיר אותו עוד מהילדות. היינו חברים הכי טובים עד שסיימנו
תיכון ואז דרכינו נפרדו."  "ואתה יודע במה הוא עוסק כיום?"
שאלתי בתמימות. הוא השיב "אני חושב שהוא פנה לתחום המשפטים.
בפעם האחרונה שדיברנו הוא סיפר לי שהוא מתחיל ללמוד משפטים
באוניברסיטה העברית בירושלים."
זה גרם לי לחשוב. למה שהוא ירצה לגנוב מששון סחורה? ולמה
שהמשטרה תחשוד בו? הרי אם הוא לומד משפטים לבטח הוא מצליח יותר
ממוכר מכולת פשוט. "אוף" קרא עומר. "אני שונא שלא מצליח לי
בפתרון תעלומות". הסכמתי איתו. אני אישית שונא משחקים כאלה.
אני לא יודע למה עומר כל כך נהנה מהם. זה ממש מעצבן כשלא
מצליחים וחוזרים לנקודת ההתחלה. אני לא חושב שאני אחזור לשחק
ב"הרמז" עוד זמן רב.

(סיפור זה נכתב ביחד עם חברה שלי כך שה"קרדיט" לא הולך רק
אליי)