סמים בלי מרשם זה פאסה
זה שייך לפריקים, למי שעוד חושב שלא להתקלח זה סקסי, ושגרביים
קרועים זה מגניב.
לקראת המאה החדשה האנושות הולכת עם מסר חדש. חינוך לניקיון,
חזרה לערכי המשפחה, וסמים רק עם מרשם.
זה הרבה יותר פשוט ככה, וגם הרבה יותר בריא. במקום להגיע
לסמטאות הכי חשוכות ומטונפות כדי שגבר במעיל עור ממוצא מפוקפק
יבטיח לך את הגאולה בשקית קטנה בתמורה לכמה שטרות, הולכים
לרופא הנכון עם רשימת קניות:
2 שפיות
1 שיקול דעת
½ קילו שקט נפשי
ושקיות זבל מיוחדות להיסטריה חרדות
אז זה עולה קצת יותר כי צריך לשלם ליותר מסוכן אחד, ובכלל עדיף
היה לוותר על כל הפרוצדורה בשביל קצת שפיות, קצת ריכוז.
החלק הקשה הוא באבחון, אבל גם שם בדיוק כמו באסכולה הישנה,
ניתן להשיג תוצאות "טובות" יותר לכל המרבה במחיר, המלצה של
פסיכולוג בעל שם למשל, או מאבחן מהברנג'ה יכולה להועיל.
אם אובחנת רק עם בעיות ריכוז או קשיי למידה, המצב כנראה אבוד,
אבל אם יש הפרעות קשב, זה כבר משהו אחר לגמרי. המרשם לריטלין
נותן את כרטיס הכניסה הנכסף לעולם המרשמים, וזה ממש כמו למצוא
סוחר שאתה חושב שאתה סומך עליו, ופתאום יש לך קצת שקט נפשי.
איבחון חד משמעי של חרדות, דיכאון או כל מאניה אחרת הוא בעצם
כרטיס הכניסה הנכסף לגן עדן.
אין כאן שאלה של רע או טוב, נכון או לא נכון. זו עובדה קיימת.
כמו כל דבר אחר שהקידמה יצרה לנו, גם האושר מגיע באריזות
קטנות, נקיות ומלאכותיות. וכאן נשאלת השאלה: מהו האושר? האם
מצבי רוח קצוניים, הם סימן לסבל עמוק ולפגם התנהגותי? האם חברה
האידאלית היא דווקא חברה שקטה ומאופקת, נטולת יצרים, נטולת
קפאין?
כך, או כך, זוהי כנראה עובדה אבולוציונית, ברירה טבעית חברתית,
ומשמעותה שעדיף להיות רגוע, בריא, נורמלי.
בסימטאות עוד אפשר לפעמים לראות את המסוממים של פעם, מראה קצת
נוסטלגי. הם רזים ומצומקים, בניגוד לרעיהם עם המרשם (שלרוב יחד
עם הטיפול הפסיכיאטרי מחברים גם דיאטה צמודה וקורס מודעות
לחיים בריאים) ומבט זגוגי בעיניהם מחליף את החיוך הטבעי-לא
טבעי של חבריהם הממוסדים.
עכשיו כולם מאושרים סביבי, ובאמת לא איכפת להם שזה בזכות
הגלולה הקטנה. |
