שלום לך חבר:
היום היה יום רגיל, סתם, כמו אתמול, לא מרגש, לא משעמם, פשוט
יום רגיל.
זה שאני אומר רגיל לא אומר יום לא טוב, באמת כייף לי, שעה אחת
המצב רוח למעלה, שעה אחרת המצב פחות טוב, רגע אחד אני נראה טוב
עם עצמי, רגע אחד לא, רגע אחד המוח שלי לא לא חושב, רגע אחד
אני לא יכול להפסיק, רגע אחד אני שונא את מי שעומד מולי רגע
אחד אני מאוהב בו ורוצה לגעת בו, להרגיש אותו.
אז היום הרגיל שלי זה יום עם הרבה עליות וירידות, יום עם הרבה
מצבי רוח, יום מתנדנד.
אז מה אני באמת רוצה מהחיים? למה אני כותב את זה אם הכל באמת
בסדר? למה אני מספר לכם את זה? ולמה בכלל יש לי כל כך הרבה
שאלות בראש? ולמה דווקא לך אני מספר את זה?
יש לי סיבות, אני לא יודע אם הן אמיתיות.
אולי אני פשוט בפוזה מטורפת, שנכנסה לי כל כך עמוק לראש שאני
כבר ממש מאמין לה, שאני באמת חושב שאני יכול לכתוב, לכתוב
מהלב, אולי זה בכלל לא מהלב אלא זה בכלל מהראש, שונא את ההגדרה
לב, זה לא קיים, זאת רק משאבה, הפוזה הזאת שנכנסה עמוק לראש,
והיא לא מצליחה לצאת, מישהו מוכן לעזור לי?
אולי זה בכלל לא פוזה, על זה לא חשבתי.
למה אני כל הזמן שואל את החיים שאלות? למה אני לא יכול להיות
כמו איקס או כמו זאד שפשוט חיים את החיים, בלי שאלות, בלי
לכתוב ולהביע רגשות, הרגעים האלו, היו לי הרבה יותר ברורים,
הרבה פחות סימני שאלה.
טוב אז עכשיו אני חושב בצורה חיובית, אני בן אדם מיוחד, המוח
שלי מפותח יחסית לגילי, ואני מוכשר שאני יכול לכתוב, לכתוב
בתור מישהו אחר, להביא את הרגשות והמחשבות שלי ברמזים, שרק מי
שאני באמת רוצה יוכל להבין אותם.
זהו יומן, מחר אני אכתוב לך עוד פעם, אני מקווה.