|
"את זונה!"
נזפה בי אמא ופתחה את הדלת
"ובפעם הבאה שאת שוכבת עם ערבי אני זורקת אותך לפנימייה"
"אבל אמא" אמרתי לה "גם אבא ערבי..."
אמא נתנה לי סטירה וצעקה
"שלא תדברי ככה על אבא שלך, גברת צעירה!"
יצאתי החוצה לרחוב ואמא טרקה את הדלת.
"סבח אל-חיר" אמר לי מחמוד השכן " איפה עבדאללה?"
"אבא לא בבית" עניתי לו.
לידי עברה הפגנה עם רעולי פנים שגם ירו קצת באוויר, אבל בכלל
לא פחדתי.
"איטבח אל-יהוד" צעק אחד מרעולי הפנים, אבל אני עשיתי את עצמי
לא שומעת...
אני לא חושבת שצריך להרוג את היהודים
אולי חוץ מאת אמא... |
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.