נטע אדר / זמן בלעדיה |
אבל הכאב לא עובר.
אמרו שיחלש עם הזמן שיחלוף,
אך לא.
ועכשיו, מה נשאר?
זכרונות, כמה תמונות.
ובעיקר שאלות,
שלא יזכו לתשובות.
ואני כאן, יושבת, חושבת,
ומדמיינת אותך כאן לצידי.
אומרת שהכל יהיה בסדר,
מנגבת את דמעותיי.
אלוהים דאג לקחת ממני את המלאך שלי,
עלית לשמיים והשארת אותי כאן מאחור.
מחכה לך...
ומה עכשיו? מה עושים? לאן פונים?
מה מותר ומה אסור לחשוב?
אמשיך לחכות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|